Enjoy The Silence

באלי לתקוע לעצמי כדור בראש.

אני לא מצליחה להרדם, אני מניחה שזאת השעה המוקדמת, על אף שאני סחוטה מעייפות.

הכדורי שינה במגירה זועקים אלי.

''בואי תקחי אותנו, בואי תבלעי את כולנו, נחנו נשכיח את מכאובייך, אנחנו נעלים את צרותייך...''

אבל אני אגיד להם לא.

אני אחכה שהיא תסיים את המשמרת ואדבר איתה.

גם אם זה אומר שאשאר ערה עד 1 בלילה, אני אעשה זאת.

כי אני מפחדת מעצמי, אני מפחדת מבחירות שאקח ואעשה.

מהעובדה שאין דרך חזרה מהם, שאי אפשר להתחרט.

אז היום אני הולכת לישון, ואמות בתוך שנתי, וכשאתעורר מחר, אתעורר כאדם אחר.

אז אני מניחה שזהו באמת הפוסט האחרון שלי כאן.

אני מניחה שלא אכתוב יותר כאן, אולי אסתכל על פוסטים שמעלים אבק, אך לא יותר מכך.

היום  אני מתחילה התחלה חדשה, משהו חדש, ורק היא שתאר בשביל לראות את זה.