אוף. המחשב שלי עושה מה שבא לו. הלוואי שאני אצליח לכתוב לפני שהוא יכבה.
פגשתי איזו אחת שעברה ניתוח בכל החזה. כל החזה שלה נראה תפור. אני חושבת שיש לה סרטן. אני לא מבינה איך היא כל הזמן צוחקת ומחייכת. היא חמודה ויש לה מלא חברים. יש לה אישיות. לומדת, רצינית וגם יודעת להיות פחות רצינית ולצחוק. קולית. הלוואי שאני הייתי כזאת קולית. כל התפרים בכל החזה והיא מדברת על זה כאילו כלום. חשבתי שאולי זאת צורת ההסתכלות שלה על החיים שחשובה יותר מהכל. עובדה שהיא מאושרת. אני תוהה אם נולדים עם אופי כזה או שצריך ללמוד לשמוח עם מה שיש ואז באמת מאושרים.