אולי זה זמן לשינוי. אולי זה חלון הזדמנויות שלא יגיע לי אחר כך.

עכשיו זה זמן רגיש, אני ואמא. הכל שברירי.

אופק צודקת - מה שאני אתן, זה מה שאקבל.

שתינו שומרות על מצב מים שקטים, שתינו מרגישות שזה חוסם עורקים כמו טפט. הכל מאופק.

אבל זה טוב לנו, גם אם זה לא אמיתי.

אז ללכת לישון בחוץ הביא לריבים, אבל בסופו של דבר לכל מעשה קיצוני יש תגובה.

וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות, להעניק כאפת מציאות מכל הלב, כי לא תמיד אפשר לשבת בשקט.

בעצם, כבר אי אפשר היה. יכול להיות שקרה הדבר, יכול להיות שצדקתי. ממש במקרה.

ויכול להיות שזה הזמן לתקופת רוגע, מה שהיה ממש חסר בזמן האחרון. הדמעות שלי זקוקות לחופשה.

נקווה לטוב, יהיה טוב.

מחר יש לי יומולדת, היום בערב אהובתי באה ונזרום עם חיינו.

תודה על ההתייחסות המדהימה בפוסט הקודם.

שיהיה יום מתוק.