אני מתגעגעת לעומס ולמורים שאני שונאת.

לשיעורי ההסטוריה, מתמטיקה ואזרחות.

להברזות ב'באשר' ולהפוך-בלי-סוכר בקפיטריה.

אני רוצה לחזור, אני אוהבת ללמוד, אבל יש בי חלק שמפחד.

בכל מקרה, הזמן רץ והוא לא שואל אם מתאים לי או לא.

הוא מחייב אותי להתבגר מהר מידי, לזרוק את הצעצועים לפח.

להבין שאין לאן לברוח ועכשיו מה שנשאר לנו זו המחוייבות העצומה.

המחוייבות והאחריות כלפי עצמנו והעתיד שלנו.

אז יש יתרונות ויש חסרונות. בכל מצב- נצטרך לקבל אותם.

בשביל זה.. שפע של הצלחה לנו.

'זוכרים שהייתם ילדים, ודאגתכם הגדולה ביותר הסתכמה בשאלה- האם תקבלו אפניים ליום הולדת או האם ירשו לכם לאכול עוגיות לארוחת הבוקר?; להיות מבוגר.. לא כזה להיט. ברצינות, אל תלכו שולל בגלל האפשרות לקנות נעליים מגניבות ולעשות סקס פרוע, ושאין הורים שיגידו לכם מה לעשות. בגרות היא אחריות. למרבה הצער, לאחר שעוברים את גיל הטיפש-עשרה, האחריות לא נעלמת. ועדיין, לבגרות יש גם יתרונות. הנעליים, הסקס, זה שאין הורים שאומרים לך מה לעשות.. זה לא רע בכלל.'  - האנטומייה של גריי, עונה 1 פרק 5. שוב.