פינה מתוקה שקראתי לה- כאן.

שיכולתי להגיד, לחשוב, לכתוב, להקריא, להבין, לנסות.

פינות מתוקות נוטות חצי להשאר.
הפינה תמיד כאן, המתיקות.. נאבדת- עם האנשים שנאבדים.
אני אוהבת את הפינה, את הכאן. אבל זה קשה.
הבטחתי לעצמי שאתמיד, שאדאג לבפנים של הנפש.
הבטחתי,

ואני מקיימת חצי. כלומר מקיימת לעיתים.
אני לא כותבת שירה,
אני לא מקור ברכה פורה של כל טוב,

אני לא מטאפורה לשלמות,

אני סתם כותבת
מעפן

מושלם
מכוער
יפייפה
סתם כותבת. בשבילי.
מתי המתיקות תחזור לפינה?

כשאני אחזור.