דירה ברחוב אמנים.

לא דירה, בית.

בית אמיתי שחיים בו, ולא רק ישנים בו.

לא מסודר מדי, לא מאורגן מדי.

עם דברים קטנים שקנינו סתם כשטויות ועכשיו תפסו מקום משמעותי.

אווירת בית ומקום חם.

שיש בו ריח נעים וספרים טובים מבולגנים בספריות כמו שהיא אוהבת.

תמונות גדולות וקטנות, שיהיו לנו כהגדרה לחיינו.

וברקע מוזיקה תמידית, כי החיים טובים יותר ככה.

עם תחושה של רוגע וחיוביות,

תחושת בטחון ומקום מפלט מבחוץ.

חלונות בולמים שישקיטו את המציאות שבצד השני,

כאלו שיתנו לנו ליצור את החלומות שלנו בפנים.

הרבה חיות שיגנו עלינו מהחיים, שיהיו נושאי הסודות שלנו.

ומיטה עם כריות ומצעים יפים, כאלה שמפתה לישון עליהם.

טמפרטורת חדר נעימה ובריאה,

שתעטוף בכניסה לבית כניגודיות לטמפ' בחוץ.

והכל פשוט ועם זאת מתוסבך, אנושי כזה.

ספלים גדולים, שמיכה מחממת בספה, דברים קטנים וגדולים שעושים טוב.

הרבה מראות ומנורות. הרבה חיוכים אמיתיים ביניהם.

אני רוצה בית שיהיה לנו בית, עם הג'ינג'ית שאני אוהבת.

וששתינו נרגיש שבפנים יש אהבה, ולא רק ארבעה קירות לבנים.

 והכל אפשרי, הכל באמת אפשרי.

עריכה:

ועם כל כך הרבה פידבקים טובים, לאן נעלמה התגובה הכי חשובה של אהובתי?

היא רוצה בית בעל 2 קומות, שיהיה בו ריסוס כדי שלא יהיה בו ג'וקים.

היא רוצה פרקט ועליית גג מעץ. קומקומים מחרסינה או בקיצור הבית של עינת.

מעבר, היא אמרה שזה לא באמת חשוב. כי העיקר שאנחנו ביחד,

רק ככה זה בית ולא בניין, לא?