אשתו וכל העולם, בניגוד למה שכתבת בתגובה לפוסט הקודם לא פספסתי ת'רכבת, לפחות לא את רכבת ישראל, אשר על כן לא נותר אלא לכתוב על ה"שיר" "הילדים של חורף", שזכינו לשמוע מוקרא על ידי המועמדת ציפורה בקול דרמטי, שבודאי הגיע עד לאוזנו של איסמעיל הנייה ועורר בו הרהורי תשובה. (משפט ארוך מדי, ציינתי לפני).
אגב, לבני, אם לא שמת לב על החלון דופק כבר יותר מדי זמן נץ, אז אולי בכ"ז כדאי להשאיר אותו סגור.
אפשר לדעת מה זה הדבר הזה? אמת, אנחנו שואפים לשלום, לפעמים גם קצת יותר מדי לריאות. אבל מה כל הנהי והבכי (כלשונו של שואף ידוע לשלום) הזה?
"הבטחם יונה עלה של זית
הבטחתם שלום בבית.
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות"
וואלה? מה אתה ילד קטן? הבטיחו לך קרמבו אחרי שתגמור מהצלחת? ספר על זה לאויבים שלנו, על בליינד ת'מקבל הסכם שלום בלי להחזיר מילימטר+ ויתור על זכות השיבה ל 400 שנה+קביעת יום העצמאות כיום שבתון רשמי בפלשתין .
תאמינו לי שלא הייתי מצפצף אם השיר הזה לא היה זוכה לכזה מעמד, נדמה לי אף שהוא הגיע לדרוג גבוה במיוחד במצעד השירים של 60 שנות המדינה או משהו כזה, לא רחוק מ"ירושלים של זהב". אתה הבנת את זה, יוסי גמזו?
השיר הזה עושה לי רע, בניגוד למשל "שחמט" של חנוך לוין, שטוען למעשה שהמלחמות (שלנו אגב, לא של אנגליה בפוקלנד) הן למעשה כתוצאה מגחמות אישיות של מנהיגים. זאת עובדה לא נכונה לדעתי, אבל לפחות טיעון רציני יש בו, והוא גורם הרהורים אצל השומע. (אלברשטיין- אם היה צדק בעולם היא היתה מוכרת כל תקליט במיליון עד 2 מיליון עותקים).
בקיצור, כשאתה שמאלני גם אם תהיה פאתטי ברמה שחורגת בכלל מהסקאלה של הפתטימטר ע"ש הספרי- יקחו אותך ברצינות.
תודה שקראתם.
כינוי:
הַגִיגִי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
