הפלאפל הכי טעים בעיר

היה זה תיאום מושלם ואולי בעצם דבר גרר דבר, אבל כאשר הטיפות החלו להמרח על החלון, נמלאו עיניה בדמעות. בשביל מה ההיית צריכה את זה? למה בכלל התפתית? בגלל שהוא רצה?

"טיפשה, טיפשה, טיפשה," החלה לצעוק אל עצמה.

הרדיו ניגן שירים חורפיים ובפנים בתוך המכונית, הציתה סיגריה כדי להרגע, גם  הורידה את הרגל מהגז. בגשם שוטף עדיף לנהוג לאט, או לפחות לרדת ממאה ושלושים.

ברור היה לה שלא תשתף את אילן בחוויה המיותרת הזו. כמו שלא סיפרה לו על מנחם, מאהב הבוקר או על אלי, הטרמפ הקבוע שלה.

הוא אפילו לא הצליח להביא אותה למחצית הדרך. סתם נשכב מעליה, פמפם, גמר ואחר כך צחקק במבוכה. אחר כך עוד זיון שלא יצא ממנו כלום ובסוף פרידה מלווה בנשיקה רפה.

שלושה גברים, שלוש אהבות, שלוש מערכות יחסים מלאות וממצות והיא הלכה ולכלכה את כולם, הלכה ובגדה באהוביה עם גבר זר שפגשה באינטרנט.

ליבה נמלא ביסורי מצפון וחרטה.

בשעות הבוקר אהבה לפטפט במייל עם מנחם. הוא שעשע אותה בחלק הראשון של היום ופעם בשבועיים היה מגיע לישיבה בתל אביב ולאחריה תענוג בתוך חדר זול. אוי מנחם, הוא ידע ועוד איך לזיין את גופה ונשמתה. רק זיכרון מגע אצבעותיו העדינות העלה בה צמרמורת נעימה.

הערב בגדה בו.

"מסריחה שכמותך" הטיחה בעצמה.

אלי היה הטרמפ הקבוע שלה מזה שש שנים. פעם בשבוע היה סוטה מהדרך אל חניון חשוך שם היה דופק אותה בכוח ובעוצמה שהרעידה את סיפי נשמתה.  וגם בו היא בגדה.

ואילן... אילן המושלם. אבא מסור, בעל למופת. כל שישי בלילה ואם חמוטל הייתה נשארת אצל הסבא והסבתא אז גם בשבת בצהריים, עונג של שבת.

שלושה גברים אהובים, שלוש מערכות יחסים נפלאות ואת כולם השליכה מאחור כאשר מישהו אנונימי כתב לה מילים יפות והזמין אותה לחוויה בלתי נשכחת.

בטח בלתי נשכחת... זיון עלוב בחיים לא היה לה יבבה ושוב הורידה את הרגל מהגז, בגלל המילים היפות? הצורך האינסופי באהבה?

היא נהגה אל מגרש חניה פתוח ויצאה אל הקור המטפטף שבחוץ. "מטומטמת" צרחה אל תוך הלילה ובעטה שוב ושוב בצמיג המכונית.

כאשר נשענה על המכונית שמעה קול גברי מאחור, "הכל בסדר?"

בן עשרים ואחת בתספורת צבאית עם קנגו לבנה.

"לא, שום דבר לא בסדר, אבל אני בסדר" מלמלה.

הוא התקרב אליה. "את לא נראית לי בסדר. המכונית בסדר?"

"כן, כן," בכתה בדמעות.

ולפתע כתפיה התמלאו בזרועות חסונות. "אולי את פשוט צריכה חיבוק טוב של אמצע הלילה" לחש לה. והיא קברה את פניה בחיקו החם, "מה שזה לא יהיה, יהיה בסדר..." ליטף את ראשה.

הוא לא התנגד לנשיקה ובטח שלא לזיון סוער ופראי על המושב האחורי של הקנגו. איתו היא דווקא גמרה.

ובדרך הקצרה עד הבית דווקא צחקקה לעצמה, "טורפת גברים שכמותך."

אבל כשסיימה לחנות שוב חזרה לבכות.