הפלאפל הכי טעים בעיר

מכיוון שהדברים שנכתבים כאן נוגעים לעוד שני אנשים שונים, אתייחס אליהם בשלב זה כאל הוא/היא.

קיבלתי ממישהו/מישהי חומר קריאה (הרבה חומר, מזל שאני קורא מהר). מאחר שזה לא כל כך עניין אותי עברתי עליו ברפרוף ואז תפסתי שמדובר במשהו פרטי מאוד של מישהו /מישהי שאני מכיר.

החיים הם משונים. המישהו/מישהי הזה/זו גרם/מה לי בעבר איזושהי אי נעימות מסויימת. (יותר מפעם אחת) לא משהו שאי אפשר לחיות איתו, נניח מסולם של 1 עד 10 נדרג את אי הנעימות בדרגה של 2 פלוס. לא שלוש אבל קצת יותר משתיים.  זה היה מתישהו בעבר, נגרם איזשהו נזק קטן, כעסתי חמש דקות ואחר כך התעלמתי מהנושא.

כאמור, החיים מזמנים לנו הזדמנויות מסויימות והחומר הזה, אם יועבר לאנשים מסויימים יגרום לאותו/ה אחד/אחת אי נעימות. שוב, לא משהו שהוא/היא לא יכול/ה לחיות עם זה, אבל נאמר שעל פי הבנתי, זה יהיה ברמה של נאמר 5-6 באותו סולם של אי הנעימות.

ועכשיו אני מתלבט.

ברור שכל מידע אישי שעובר הלאה בין אנשים גורם לאי נעימות מסויימת. מאחר שאותו בן/בת אדם הוא/היא טיפוס קטנוני/ת שהרבה מזמנו/זמנה עסוק/ה בחשבונות ובחשבונאות בואו נאמר שיווצר איזשהו אפקט משמעותי יותר מלבד אותה אי נעימות שתיגרם, נניח שזה יטריד את מוחו/מוחה במהלך  כל השבוע הבא וגם לאחריו.

לא, לא, כמובן שלא מדובר באאוטינג. גם לא באיזשהו מידע מהסוג שמפרק משפחות/פוגע במקומות עבודה/או אפילו גורם לסכסוך כלשהו בין אנשים קרובים (בואו נאמר שהקטנוני/ת הזה/הזו אין לו/לה חברים קרובים לאורך זמן, הוא/היא פשוט רב/ה איתם/ן)  ובכל זאת תיגרם בהחלט לאותו/אותה בן/בת אדם אי נעימות.

לא, אני לא מלאך. כאשר מישהו גורם לי לאי נעימות בדרך כלל אני מסנן איזו קללה, מתכנן שבעתיד אסגור איתו חשבון, מתייק את זה באיזושהי מגרה בראש ועובר הלאה. לא צריך לבלות את החיים בהתחשבנויות אינסופיות, הוא עשה לי ככה, אני אעשה לו ככה, הוא אמר עלי ככה אני אגיד עליו ככה וכן הלאה. זה פתטי, זה אידיוטי, זה ילדותי וגם טיפשי. נכון שאם מישהו דופק אותי אני רוצה לדפוק בחזרה, אבל זה תמיד עובר לי אחרי חצי דקה.

למה כן: 

כל מאנייק/ית צריך לסגור איתו/איתה חשבון,

אם אעשה את זה לבטח אחייך לפני השינה (אם אזכור את זה בכלל).

מבחינתי זו תהיה סגירת מעגל וחשוב לסגור מעגלים (פעם אולי אדסקס את זה כאן)

הזדמנות כזאת לא נקראת בדרכי כל יום.

למה לא:

נו באמת, להתעסק עם שטויות?

אם עשו לך משהו לא נעים, אז למה לעשות למישהו/מישהי אחר/ת אותו דבר גם אם הוא/היא הם המאנייקים?

זה היה, זה עבר, גמרנו, למה להסתכל אחורה ולא קדימה?

אני מתלבט. באמת שמתלבט. כאילו הרימו לי להנחתה. ממש מידע אישי מנבכי ליבו/ליבה של מישהו/מישהי  שגרם/גרמה לי אי נעימות. כולה לשלוח שניים שלושה, ארבעה אימיילים זה הכל, אין פה טרחה גדולה, אין כאן שום מאמץ רב, פשוט  לסגור מעגל ולעבור הלאה.

אני מנסה לחשוב למה המישהו/מישהי שלישי/ת בכלל העביר לי את חומר הקריאה האישי הזה. האם הוא/היא ידעו על העבר המשותף ואי הנעימות? אני מניח שהוא/היא יודע/ת משהו אבל לא ברמת האי נעימות.

סתם זה היה ממש מקרי.

והזדמנות פז

ואני מתלבט.

הקצבתי לעצמי קפה, סיגריה  וקטע בבלוג כדי להחליט מה אעשה עם זה.

* * * * *

תוספת ראשונה

מדובר בהמון חומר קריאה. חלקו אפילו מעניין. אני בכל מקרה אדחה את ההחלטה עד שאקרא את כולו. יש שם דברים ששווים קריאה (אין ספק, ההתנסחות היא ברמה גבוהה). אני מניח שאילו הוא/היא ידע/ה שאני קורא את הכתוב, היה בכך סגירת מעגל מספקת אבל לשם כך נדרשת חשיפה שכמובן לא תהיה לעולם.

תוספת שניה - יום ראשון 6/2/2005

ירדתי מזה. קראתי את כל החומר. נראה לי שבכך לפחות אני יודע עליו/עליה דברים שהוא/היא לא היה/הייתה רוצה שאקרא. מבחינתי זו סגירת מעגל מספקת. אין צורך לגרום לו/לה לאי נעימות נוספת.

עדכון אחרון - יום שלישי 8/2/2005

בכדי לסיים את הפרשה הזו באופן סופי וסגור מחקתי מהמחשב שלי את כל החומר ושלחתי שני אימיילים. האחד, לזה/זו ששלח/ה לי את החומר בו אני מבקש שלא ישלח/תשלח לי יותר דברים אישיים של אותו/אותה אחד/אחת.

האימייל השני נשלח לכותב/ת החומר, זה שהתלבטתי באם לגרום לו/לה אי נעימות.

האימייל ברור ומפורש:

הגיע לידי חומר אישי שלך. יתכן ומישהו מפר את הפרטיות שלך בכוונה ויתכן שמישהו גם רוצה להזיק לך. לתשומת ליבך.   אני מודע שהשתעשעתי ברעיון לגרום לך אי נעימות ולהעביר חלק מהחומר לאנשים מסויימים, אבל בסופו של דבר ויתרתי על התענוג.

נא לא להשיב לאימייל זה

שלום ותודה.

ובזה כל הסיפור הזה הגיע לסיומו. אני מקווה שעשיתי את הבחירות הנכונות ושלא אצטער שלא ניצלתי את ההזדמנות הזאת לסגור מעגל.