| 2/2005
שלושה מלפפונים
שמתי לב שמאז שקיבלתי לידי את אישתו של אבישי, הפסקתי לבוא אליו בימי חמישי לראות בחברתו את המשחקים של מכבי. זה לא בסדר חשבתי לעצמי, עם כל הכבוד לאישתו ולפנטזיות שלה, שלו ושלי, אני לא רוצה לוותר על החברות בינינו.
ביום חמישי בערב, בשעה שבע וחצי התקשרתי אליו. "אני בא לראות את המשחק אצלך. מתאים?"
"איזו שאלה, בכיף"
בשמונה וחצי הגעתי. כרגיל, פיצוחים ובירות וגם קצת פירות העונה. במהלך המחצית הראשונה לא דיברנו בכלל. הפתיחה של מכבי הייתה גרועה, אחר כך השתפרו קצת אבל עדיין, המשחק היה סתמי.
"אז תגיד לי, מה הקטע שלכם, שלך ושל רוויטל?"
"חיכיתי לזה," אמר מבלי להרים את העיניים מהמסך.
"פשששש... מבצע יפה... כל הכבוד," מחאנו כפיים כשבאסטון התעופף והטביע אחרי אסיסט מופלא של וויצ´יץ.
"נו..."
"אתה יודע, רונן, זה קטע משולב. בעצם יש בזה הרבה דברים."
"כן, ו..."
"זו פנטזיה שלי, זו פנטזיה שלה. זה גם עונש שהיא מענישה אותי..."
"ובכל זאת, בחרת בי, החבר הכי טוב שלך שיקח את אישתך וישפיל אותה, ישחק בה, ישתמש בה... אני, ראבק, לא סתם בן אדם מהרחוב."
"אם היית אומר שאתה לא מסכים לזה לא היינו הולכים על זה, אבל ידענו שתסכים."
"אז בקיצור אתה אומר שאתם משתמשים בי כדי לממש עונש ופנטזיות?"
"בדיוק."
"ומאיפה אתם ידעתם או יודעים מה אני אעשה איתה?"
"לא ידענו, אבל ככל שזה יותר קיצוני ככה זה יותר טוב גם לי, גם לה ועד כמה שאני מבין גם לך."
לא יכולתי שלא להסכים.
"דרך אגב, אמרתם חודש. עברו מאז שלושה שבועות ולא הספקתי הרבה..."
"כן, בדיוק היום דיברנו על זה. תמשיך עד שימאס לך, או עד שימאס לנו." הוא חייך.
"איפה רוויטל עכשיו?"
"לא יודע, בטח רואה טלביזיה בחדר השינה."
חיכיתי עד למחצית ואז כאשר אבישי הלך להכין לנו קפה, ניגשתי אל חדר השינה. רוויטל שכבה שם וזיפזפה בטלביזיה. כשראתה אותי שלחה לי חיוך קטן, "חיכיתי לך".
"שמעת את השיחה שלי עם אבישי?"
"כן."
"טוב אז תתפשטי ותבואי לסלון." ובאותו הרגע הרגשתי שייש קשר הדוק בין ה´טוב´ לבין ה"תתפשטי ותבואי לסלון´.
המחצית השניה החלה עם קפה שחור עם הל, בדיוק כמו שאני אוהב ורוויטל שנכנסה ערומה לסלון. שמתי לב לחילופי החיוכים בין השניים. הם קצת הרגיזו אותי.
"תרדי על ארבע!" הוריתי לה והעמדתי אותה על השטיח לפני עם הפנים אל הטלביזיה כאשר אחוריה פונים אלי.
"אל תזוזי!" פקדתי ועם נגיעות קלות ברגל גרמתי לה לפשק את הרגליים עוד יותר.
כשדחפתי אצבע לתוך הכוס שלה הרגשתי עד כמה שהיא רטובה. "תראה מה זה," צחקקתי אל אבישי. רוקנתי את הצלחת של הפיסטוקים לאלו של הקשיו והנחתי על הריצפה, בדיוק מתחת לכוס של רוויטל. "לפחות שלא תקלקלי את השטיח..."
במשך כל הרבע השלישי לא עשיתי שום דבר חוץ מלתקוע לה לפעמים אצבע, לשחק לה עם הדגדגן ולהניח לה. היא הייתה מגורה אש. גם לי עמד כמו אני לא יודע מה. לא ראיתי את אבישי, אבל נדמה לי שגם הוא היה מחורמן ובכל זאת, המשכנו לצפות במשחק של מכבי בלי להגיד מילה.
"תביא איזה מלפפון בריא מהמטבח, " ביקשתי ממנו בהפסקת הרבע.
הוא קם ממקומו והלך אל המטבח. בינתיים עוד הספקתי לקרוא אליו, "עדיף שלושה".
הוא חזר אחרי דקה עם שלושה מלפפונים גדולים ועסיסיים.
הם היו קרים מאוד ולכן ליקקתי אותם בפי כדי לנסות ולחמם אותם מעט וכשנמאס לי פשוט תקעתי אחד בכוס של רוויטל השני בתחת שלה. דחפתי את שניהם עמוק לתוכה. היא כמובן לא התנגדה. את השלישי הכנסתי לתוך פיה.
עד סוף המשחק המשכתי לזיין אותה עם שני המלפפונים. היא השמיעה קולות לא ברורים. כנראה גניחות שנבלעו במלפפון שבפיה.
אין ספק שהסיטואציה המשפילה, לעמוד כך ערומה בסלון שלה, ליד בעלה בעוד אני דוחף לכל החורים שלה את הירקות הגדולים עשתה לה את זה ובגדול.
כשנגמר המשחק (מכבי ניצחו, אלא מה), פתחתי לעצמי את המכנסיים, הורדתי את התחתונים וזיינתי את רוויטל בתחת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
