הפלאפל הכי טעים בעיר

בכל פעם שקר לי, אבל ממש ממש קר לי אני נזכר בצביקה מקורס חובשים.

היה זה קורס חובשים במסלול מקוצר ללוחמים מסיירות ויחידות עילית. הייתה שם חבורה עליזה של שייטים, כמה חבר'ה משלדג (שרות ללא דאגות)  שלושה מטכ"ליסטים, מספר לוחמי סיירת גולני (ועוד פיסטוק אחד), נציגים מסיירת צנחנים, קצת מפלס"ר גבעתי, פה ושם חברה מפלס"ר הנח"ל בקיצור, טובי בנינו.

אני התיידדתי שם עם צביקה מסיירת צנחנים. בחור דתי חובש כיפה סרוגה, מתולתל, אידיאליסט עם עיניים בורקות. ממש מלח הארץ. ביחד הלכנו לאכול,  יצאנו מיוזמתינו לריצות לילה ארוכות בכדי לשמור על הכושר (כן כן, אני!!!), הלכנו לראות סרטים ביזארים מה שהוצגו אז בצריפין ביחד ובעיקר תרגלנו אחד על השני חבישות והחדרת אינפוזיות.

בערב או בבוקר כשהיה לנו קר היה צביקה נוהג לדקלם לי את המשפט האלמותי "בצנחנים אף פעם לא קר, מקסימום... קריר."

כשחקרתי אותו סיפר לי על הבקרים בטירונות החי"ר. 

למי שלא עבר טירונות או לא זוכר אזכיר לו כי בטירונות כולם חייבים להיות באותה הופעה. או שכולם עם מעיל או שכולם עם סוודר, או כולם עם חולצות מקופלות שרוולים, העיקר המראה הזהה. כמובן שתמיד בגלל איזה קיטבג, מאנייק או סתם אהבל, כולם רעדו מקור עם חולצות מקופלות שרוולים. 

בקיצור, מידי בוקר הגיע המ"כ אל המחלקה הממתינה בשלושות מתוחות וכיאה וכנאה למפקד טירונים שחצן ומגעיל היה מגיע כולו זורח, מדיף ניחוח של אפטר שייב יקר וכמובן לבוש חולצה דקה מקופלת שרוולים. . כאשר היו מתלוננים בפניו (או בינם לבין עצמם) על הקור, היה נוזף בהם "תרגעו בנות, בצנחנים אף פעם לא קר, מקסימום... קריר."

אחר כך צביקה הגיע לסיירת ושם בבוקר הראשון עמדו כולם רועדים מקור והמתינו למפקד. זה אחר כמה דקות וכשהגיע, נראה עייף, לא מגולח במיוחד ובעיקר עטוף ומכורבל במעיל דובון רועד כולו מקור. אחרי שנתנו לו הקשב ושמעו את פקודות הבוקר, העז מישהו לדקלם את המשפט "בצנחנים אף פעם לא קר, מקסימום... קריר"

המ"כ הרים את ראשו ושאל בתדהמה מאיפה צצה השטות הזאת.

"המפקד, ככה אמרו לנו בטירונות," ענה לו מישהו.

ואז אותו מ"כ מהסיירת נתן להם חיוך קטן וסלחני והסביר להם שאולי בצנחנים אף פעם לא קר, מקסימום... קריר, אבל זה תקף רק לצנחנים. לעומת זאת בסיירת הצנחנים קר, קר מאוד ולפעמים אפילו קפוא ובעיקר כואב...

"וכך באמת היה," סיים צביקה את סיפורו.

לא פגשתי את צביקה  מאז סיום הקורס. אני חושש שגם אם יעבור מולי ברחוב לא אזהה אותו. אבל המשפט והסיפור הזה נחרטו לי טוב טוב בזיכרון והם צצים להם בייחוד כשקר לי, אבל ממש ממש קר לי.

בצנחנים אף פעם לא קר. מקסימום... קריר.