הפלאפל הכי טעים בעיר

ההורים שלי עברו דירה. עזבו בית גדול שגרו בו שלושים שנה בערך לדירה יפה וחדשה ובלי מדרגות.

לקראת המעבר נקראתי גם אני לדגל כדי לעזור אך דבר ראשון הייתי צריך לפנות משם את הדברים שלי, קצת חפצים ישנים, ספרים משהו שמסתכם בשניים שלושה ארגזי קרטון לא גדולים.

באחד מהארגזים מצאתי שלוש מחברות שלי מכיתה אלף. דפדפתי בהן ופגשתי את עצמי 33 שנים לאחור. גם זכרתי שבכל תקופת חיים כשאשר כל פעם דיללתי את הניירות שלי, הנחתי את המחברות האלו בצד.

בשישית זרקתי את רוב המחברות ושמרתי כמה עבודות ומחברות מכיתות אלף עד דלת. כאשר התגייסתי ואחי ירש את החדר שלי (חדר שהיה כמעט מנותק משאר הבית) דיללתי עוד כמה מחברות וניירות.

אחרי הצבא שוב זרקתי קצת ואחר כך היה עוד סבב... תמיד נשארו התעודות הישנות ושלושת המחברות האלו.

זכרתי שבכל דילול תכננתי שכשיהיה לי ילד בכיתה אלף, אראה לו את המחברות האלו והנה, בשבת לפני שבוע כאשר עברתי על הארגזים הגיע הרגע. יש לי ילד בגיל הנכון, הוא לבטח ישמח לראות שרידים מאבא שהיה בן גילו.

קראתי לו מעיסוקיו. "בוא תראה את המחברות של אבא כשהיה בגילך.

לקח לו רבע שעה להתפנות. הוא עלה לחדר, הציץ במחברות שניה, פלט איזה מין "יופי" קטן וחרישי של חוסר עניין והסתלק.

ועל זה נאמר - חה