הפלאפל הכי טעים בעיר

הבוקר הייתי עלול להופיע בעיתונים - רכב התהפך בכביש החוף לאחר שנהגו איבד את השליטה על ההגה. ארבעה הרוגים, כולם ממשפחה אחת. היו לי שתי הזדמנויות פז "לאבד את השליטה בהגה" - במרחק של עשר דקות אחת מהשניה ולשימחתי הרבה "החמצתי" אותן.

יצאנו לראות קצת פרחים - אחי אישתו ובתו בת השנתיים בצירוף אמא שלי, ואנחנו.  היה נחמד. אכלנו בבת שלמה (גבינות מצויינות במחירים מופקעים), ראינו תורמוסים מדהימים בצומת אלייקים,  רקפות בגבעת הרקפות, קצת אחרי קיבוץ דליה, ואחרי שבאנו על סיפוקינו, שמנו פעמינו בחזרה הביתה דרך כביש החוף.

במהירות של למעלה מ- 100 קמ"ש יצאתי לעקוף את אחי ופתאום ראיתי מכונית גדולה מאחורי מסוג איסוזו נצמדת אלי מאחור ומהבהבת בפנסים כדי שאזוז מהנתיב.  המשכתי את העקיפה והוא המשיך להצמד אלי.

כאשר סיימתי המשכתי לנסוע עוד כמה שניות בנתיב השמאלי של הכביש.

האיסוזו עקף את אחי, נסע מהר, עקף אותי מימין ואז החל לחתוך לי את הנתיב בצורה חד משמעית שכל מטרתה לגרום לי להתנגש בגדר ההפרדה בין שני הנתיבים.

כמובן שהאטתי עד כמה שיכולתי עד כמעט לעצירה מוחלטת ואז כשראה שלא התנגשתי, נתן גז וברח.

אחרי עשר דקות הוא המתין לי בצד הכביש, זיהה אותי יצא לדרך ואז כשהיה צמוד אלי מימין זרק עלי משהו שכמעט פגע בי - שוב במטרה כנראה לגרום לי לנזק אישי ובכך לגרום לי לאבד את השליטה במכונית.

התקשרתי למשטרה והם היו אדיבים רק ציינו שעלי לגשת להתלונן במשטרה, מה שאעשה כמובן הבוקר.

מאז ימי לבנון לא הייתי קרוב כל כך למוות. הפעם לא רק אני, אלא גם הילדים שלי.

יש הימור מסויים בהגשת תלונה. האיש ידע מתישהו, יום אחד, את כתובת המגורים שלי. כמו שלא היסס לנסות ולהעניש אותי על שלא נסעתי מהר מידי, הוא עלול יום אחד לנסות ולהעניש אותי על עצם הגשת התלונה.