צב אחד רצה לעבור את הכביש. לא, זו לא בדיחה, זה אמנם נשמע כמו פתיח לאחלה בדיחה שבעולם אבל מכיוון שאין לי שום פאנץ' מתאים, אתוודה שהיה זה מראה חריג שהבחנתי בו מן המרפסת. צב טיפוסי אחד, לא קטן ולא גדול, ממשפחת הצבים הארצישראלית המצויה, רצה לעבור את הכביש. אין לי מושג מאין הגיע, מה היה לו רע בצדו האחד של הכביש ומה חשב שמצפה לו בצד השני. הוא החליט מה שהחליט והחל במסע איטי לעבר המדרכה של הצד השני. בשליש הדרך הסתמא מאור הפנסים המסנוור של מכונית מתקרבת.
על פי ההגיון הצבי, הפעולה הנכונה ביותר לעשות ברגע זה היא להכנס פנימה אל תוך השיריון ולהסתגר מתוך אמונה שכעבור שתיים שלוש דקות (על פי שעון הצבים התיקני) יעלם האור והוא יוכל להמשיך בהרפתקה. כך בדיוק הוא נהג.
מאחר וגמרתי אומר בנפשי שלא לדבר על המלחמה בבלוג זה, לא אפתח בהשוואה כלשהי בין מצבו של הצב למצבם של תושבי הצפון המסתגרים בבתיהם מפחד הטילים. לפיכך אחזור לצב החביב שברגע זה של הסיפור ישב בביתו הסגור, כך באמצע הכביש והמתין שהעב"מ המסנוור יעלם מדרכו.
נהג המכונית הצליח לראות את הצב מבעוד מועד ועצר לפניו באיטיות. במשך דקה ארוכה (על פי שעון תיקני של בני האדם) פעל בדיוק כמו הצב. הסתגר בתוך המכונית ולא זז, וציפה שהבעיה תעלם. מן המקום בו צפיתי בסצינה המרתקת, לא הצלחתי לראות מה בדיוק עשה הצב ברגעים אילו. אני מניח שניסה מתישהו להוציא פריסקופ, משוש או קצה עין כדי לבדוק האם עבר הזעם.
הנהג מצידו לפחות, החליט שלא להתקע במקום עד שאיזה צב ארצישראלי מטופש יקבל החלטה ולכן פתח את הדלת, ושלף חצי גוף עליון החוצה והתחיל לסרוק את הכביש בעיניו. אני בטוח שרווח לו מאוד כאשר הבחין בצב החונה מול מכוניתו. הוא החל בנהיגה איטית ולאחר חמישה שישה מטרים עצר ויצא לוודא שוב ששום גווית צבים לא מרוחה על הכביש מאחוריו.
דקה עברה וצבנו הרגיש בחושו הצבי כי הרחוב שקט. הוא התארגן עם עצמו ויצא שוב לדרכו באופן מפתיע התקדם במהירות הגבוהה עשרות מונים מזו המצופה מצב מצוי. באותו הרגע הגעתי למסקנה כי התכונה לפעול מהר במצבי סכנה מאפיינת גם צבים ולא רק בני אדם וחתולים.
מכונית נוספת שהתקרבה לאיטה גרמה לצבנו להשתריין פעם נוספת. בנגוד לקודמה יצא הפעם הנהג ונטל אחר כבוד את ידידנו אל המדרכה המקורית.
הצב, עקשן כמו שרק צב יכול להיות עקשן (אין לי באמת מושג לגבי עקשנות הצבים אבל נראה לי נחמד לייחס להם נחישות ועקשנות מחד ומאידך גיסא, טיפשות מסויימת) חזר לנסות ולחצות את הכביש.
שכנה מן הבית שממול אשר חזרה ממסעותיה המיגעים ורצתה להשכיב את ילדיה לישון במצפון נקי מדריסת צבים פתרה את הבעיה. היא יצאה מתוך המכונית הגדולה שלה, נטלה קופסת קרטון קטנה (היה זה ערב לפני יום הפינוי המוניציפלי), הערימה לתוכה את הצב שלנו תוך הקפדה יתרה שלא ליצור מגע ישיר בין אצבעותיה לבינו ונשאה אותו אל הצד השני של הכביש, שם שפכה את כבודו אל ערוגת פרחים וחזרה למכונית.
אני די בטוח שבזמן שביצעה תימרוני החניה התנסח לה בראש תחילתו של סיפור 'לילה טוב' לילדיה שהחל ב-צב אחד שרצה לחצות את הכביש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
