הבלוג של החולמת בהקיץ...

ועוד פעם זה קורה , ושוב אני נזכרת כמה טיפשה הייתי, שוב לא למדתי לקח.

ושוב יושבת ובוכה מנסה להעמיד פנים שלא עוד פעם טעיתי ככה,

שזה רק סיוט נוראי ובעוד שנייה אני אקום וימצא את עצמי בעולם מופלא העולם שתמיד חלמתי עליו.

ולרגע , אני מפסיקה לבכות וחיוך קטן עולה על פני.

עד השנייה המרה הנוראה מכול, שמחזירה אותי למציאות הקרה , שגורמת לי להבין שאושר לא יגיע בזמן הקרוב.

והדמעות מחליפות את החיוך הקצר הזה , ובתוך פחות משנייה הוא נשכח כאלו לא היה אף פעם.

ואני יושבת , ובוכה , והדמעות זולגות, ומחכה לבן אדם שיעזור לי , אבל אף אחד לא מבחין, לא מקשיב , לא כאן כדי לתת לי את החיבוק החם והאוהב

שזה בעצם כל מה שרציתי אי פעם , קצת אהבה.

והדמעות זולגות...