הבלוג של החולמת בהקיץ...

ושוב זה חוזר כמו מעגל שלעולם לא יפסיק. נמאס לי מהחיים האלו.

אני מרגישה כאלו זה סיוט אחד גדול והוא מתגבר ,

נהיה גרוע מרגע לרגע , וכשאני מגיעה לתחתית וחושבת לעצמי שכבר נורא מזה אני לא יוכל להגיע ומכאן זה רק למעלה,

תמיד אני מגלה שזו עוד אחת מהטעויות הרגילות שלי , עוד שטות שלי  ,

עוד אמת מכוערת שניסיתי לצפות "בנצנצים" והכול יראה מושלם וקסום, או לפחות כמו בפנטזיות הבלתי פוסקות שלי ,שמיום ליום רק גדלות.

ולא , אני לא סתם ילדה שרוצה צומי ושכל פוסט בוכה על כך שהחיים שלה לא מושלמים ,

כי אני לא מצפה לחיים מושלמים - כי אין כאלו .

אני רק רוצה קצת אהבה. כנראה שלא הרבה משתנה מפוסט לפוסט, אני עדין רוצה את החיבוק החם ,

האוהב, משפחה שתכבד אותי,שתקבל אותי כמו שאני, חברים שלא יתייחסו אלי כאלו אני לא ראוייה למבט מהם.

אני לא מפלצת. ולא מכשפה, כי אני בטוחה שאתם די חושבים ככה לפי היחס של הסובבים אלי במשפטים הקודמים,

האמתי שאני ההפך הגמור . .