הבלוג של החולמת בהקיץ...

ושוב זה חוזר כמו מעגל שלעולם לא יפסיק. נמאס לי מהחיים האלו.

אני מרגישה כאלו זה סיוט אחד גדול והוא מתגבר ,

נהיה גרוע מרגע לרגע , וכשאני מגיעה לתחתית וחושבת לעצמי שכבר נורא מזה אני לא יוכל להגיע ומכאן זה רק למעלה,

תמיד אני מגלה שזו עוד אחת מהטעויות הרגילות שלי , עוד שטות שלי  ,

עוד אמת מכוערת שניסיתי לצפות "בנצנצים" והכול יראה מושלם וקסום, או לפחות כמו בפנטזיות הבלתי פוסקות שלי ,שמיום ליום רק גדלות.

ולא , אני לא סתם ילדה שרוצה צומי ושכל פוסט בוכה על כך שהחיים שלה לא מושלמים ,

כי אני לא מצפה לחיים מושלמים - כי אין כאלו .

אני רק רוצה קצת אהבה. כנראה שלא הרבה משתנה מפוסט לפוסט, אני עדין רוצה את החיבוק החם ,

האוהב, משפחה שתכבד אותי,שתקבל אותי כמו שאני, חברים שלא יתייחסו אלי כאלו אני לא ראוייה למבט מהם.

אני לא מפלצת. ולא מכשפה, כי אני בטוחה שאתם די חושבים ככה לפי היחס של הסובבים אלי במשפטים הקודמים,

האמתי שאני ההפך הגמור . .

קשה לי לתאר את איך שאני מרגישה עכשו, לא כי אי אפשר להגדיר את זה במילים ,

אלא כי אני לא מצליחה להבין בעצמי איך אני מרגישה .

לכמה שניות בודדות אני באמת מרגישה אושר אמיתי וכנה לא אושר מזויף ,

ותמיד הוא מתחלף באכזבה , או כעס או עצבות.

הלוואי שהייתה לי את ההזדמנות השנייה , לחזור אחורה , להחליט לפני שאני יוולד מה יהיה לי בחיים סוג של גלגול נשמות.

לחיות את כל החיים שלי בלי לתכנן מראש , ולהיולד מחדש, להגשים את כל החלומות שלי מראש , להיוולד עם מוח של מבוגר ,

וככה אני ידע לתכנן את החיים המושלמים מראש - הרי כבר חייתי אותם , נשמע נחמד לא? ..

אני יודעת שזה פוסט לא חכם במיוחד , אבל היה לי דחף עז לכתוב ,מקווה שפעם הבאה אני אהיה קצת יותר סגורה על עצמי .

בינתיים , הכול מבולבל ....

ועוד פעם זה קורה , ושוב אני נזכרת כמה טיפשה הייתי, שוב לא למדתי לקח.

ושוב יושבת ובוכה מנסה להעמיד פנים שלא עוד פעם טעיתי ככה,

שזה רק סיוט נוראי ובעוד שנייה אני אקום וימצא את עצמי בעולם מופלא העולם שתמיד חלמתי עליו.

ולרגע , אני מפסיקה לבכות וחיוך קטן עולה על פני.

עד השנייה המרה הנוראה מכול, שמחזירה אותי למציאות הקרה , שגורמת לי להבין שאושר לא יגיע בזמן הקרוב.

והדמעות מחליפות את החיוך הקצר הזה , ובתוך פחות משנייה הוא נשכח כאלו לא היה אף פעם.

ואני יושבת , ובוכה , והדמעות זולגות, ומחכה לבן אדם שיעזור לי , אבל אף אחד לא מבחין, לא מקשיב , לא כאן כדי לתת לי את החיבוק החם והאוהב

שזה בעצם כל מה שרציתי אי פעם , קצת אהבה.

והדמעות זולגות...