אז שנת 2011 עוד מספר שעות מסתיימת, 2012 כבר מחכה להיכנס לחיינו.

בפוסט הקודם החלטתי לוותר על החפירות ולעבור על כל הזיכרונות המתועדים.

זה החזיר אותי בקלות לרגעים ההם, וכמובן הביא המון חיוכים.

השנה הראשונה התיעדתי, ואני מתכוונת להמשיך לתעד. בשביל העתיד, בשביל הזיכרונות.

~

זו ללא ספק היתה שנה מלאה בהפתעות ושינויים, לטובה ולרעה. עברתי לא מעט.

ולמרות הכל, אני יכולה לומר חד משמעית שהשנה- השמחה ניצחה את העצב.

הייתי בשפל לא מעט, נפלתי, בכיתי, נשברתי לחתיכות, לא פעם וגם לא פעמיים.

אבל בכל פעם הצלחתי לשוב ולעמוד על רגליי, לנצח את הדמעות במו ידיי.

אני חזקה יותר, אני מאמינה בעצמי יותר, אני מועדת ליכולות שלי יותר,

ואני שמחה בכל ליבי שכן- מצאתי את עצמי.

~

לא הייתי כזו בתחילת השנה, לא האמנתי בעצמי, ויתרתי בקלות.

נפלתי מהר, נפגעתי מכל שטות, לא ידעתי לצחוק לעולם בפרצוף, או ללכת נגד הזרם.

שברתי מחסומים, הלכתי נגד אמירות, פיתחתי עצמאות וביטחון. לא הייתי כזו תמיד, בכלל לא.

השנה הזו- היא מה שגרמה לי להיות מי שאני כיום.

*אהבה: בתחילת השנה, אחרי שהצלחתי להתגבר על הפרידה מהאקס האחרון, היה לי קראש טיפשי. הוא היה ילד שלמד שכבה מתחתיי ונסע איתי בהסעה, התחלנו לדבר משם התפתחו אצלי רגשות. בשלב כלשהו הוא עזב לחו"ל. הייתי בטוחה שיהיה לי קשה בלעדיו אך להפתעתי, שבוע אחרי כבר שכחתי ממנו, כנראה שרק הייתי צריכה מישהו שימלא לי את החלל הריק המחשבות.

את אהובי הכרתי לא במכוון אי שם במאי, כשהוא עוד למד בבית הספר שלי. התחלנו לדבר בגלל הטעם הדומה שלנו במוזיקה ומשם דברים התגלגלו. לא מעט זמן אחרכך כבר נהיינו יחד. הכל רץ מהר למדיי, ועם כל האושר שהיה לנו יחד, היינו רבים לא מעט. היינו יחד כמעט שלושה חודשים אבל אז, מכת הריבים התפרצה- בפרידה הראשונה. זה היה כואב, בצורה שאי אפשר לתאר. ועם זאת, כבר באותו היום, חזרנו. זה לא החזיק הרבה זמן, 9 ימים לאחר מכן נפרדנו שוב. אחרי ימים קשים שעברו עליי, עם דיכאון והרעבות, חזרנו שוב, בתקווה שלמדנו מהטעויות שלנו. גם אז...זה לא קרה. זה נגמר, הפעם זה היה נראה שזה לנצח.

חודשיים שלמים היינו פרודים, לא ראינו אחד את השנייה כלל, רק דיברנו בפייסבוק. יום אחרי החודשיים מהפרידה הוא אמר לי שהוא באיזור, לקחתי את הסיכון והלכתי אליו. הכל השתנה בין רגע. מצחיק, אבל חזרנו שוב. עכשיו אנחנו כבר מעל חודש יחד. עם יותר קשיים, אבל נראה שאנחנו מתמודדים עם הכל בצורה מעולה. הוא בצבא, אני עוד לומדת, אנחנו בקשר יום יומי, מתראים כשזה מתאפשר. לא נותנים לדברים הקטנים להרוס לנו כמו פעם. עכשיו באמת למדנו מהטעויות שלנו.

*מסע ישראלי: שם התרחש השינוי המרכזי שעברתי השנה. הוא לא הורגש מיידית, אך עכשיו כמעט חודשיים לאחר המסע, השינוי מורגש באופן חותך. בכיתי כל יום במשך המסע הזה, כל יום בגלל קושי אחר. אבל זה מה שעשה את המסע לבלתי נשכח כ"כ. הכרתי את הכיתה שלי לעומק, מצאתי שאני לא לבד, חידשתי קשרים, התחלתי להעריך את הדברים הקטנים, התחלתי להעריך את עצמי!

המסע היה בתקופה שהיינו פרודים- בזמן שהכי לא מצאתי את עצמי. קיוותי, לפני המסע, שאז אני אמצא את עצמי. הרגשתי אבודה לחלוטין, לא היה לי שום ערך כלפי עצמי והרגשתי שאני בתוך מבוך, ללא יציאה. המסע עזר לי כ"כ, הוא העניק לי ביטחון. ביטחון שכ"כ חסר לי, שנאבד בעיקבות הטלטלה של כל הפרידות. המסע הזה שינה את השקפת העולם שלי.

*ריחוק מידיד קרוב: אתה חושב ששכחתי ממך כנראה. שלאור ההתרחקות הזו, שכחתי ממך. אבל לא, אני זוכרת את כל הרגעים הטובים שהיו לנו יחד, את היום ההוא שבאתי אלייך לבאר שבע ואת הפעם שהגעת לכאן. את איך שצחקנו יחד ונהנו. היו לנו תקופות קשות, כואבות ופגיעות. עכשיו אנחנו רחוקים, כמעט כזרים. וזה מעציב אותי האמת, שזה ככה. אני רק לא יודעת מה לעשות. כי כן, היוות חלק חשוב בשנה הזו, גם אם לא היית שם כל הזמן. אתה כן חשוב.

*ריחוק מהחברות וחיזוק הקשר: בתקופה שאני ודימה היינו יחד, לפני הפרידות הקשר התרופף, אני זוכרת. זה היה בחופש הגדול, כל אחת היתה בשלה. אבל כשחזרנו לבית הספר, והייתי במשבר..הייתן שם עבורי. ואי מודה לכן על כך. בלעדיכן לא הייתי מי שאני. צריך להשלים פערים, לחזור למה שהיה. כי מי הוא בנאדם כשהוא לבד?

~

תשובות לשאלון השבועי שמסכם את השנה:

מקווה שהשנה הזו תהיה מוצלחת כפי ש2011 היתה.

כי בסה"כ זו היתה שנה מלאה בהמון שמחות וחדשות טובות.

מקווה להגיע להישגים, להישאר חזקה, ופשוט לפרוש כנפיים.

С Новым Годом

עד לפעם הבאה ב2012, ענת.