אני פוחדת, אני עדיין לא בטוחה בכל מה שקורה במאה אחוז.

הלב שלי כבר לא ייתן את עצמו על מגש של כסף, לא אחרי כל הצלקות.

לא אחרי כל הפציעות, אחרי הנפילות שאחת אחר השנייה הכאיבו לי שוב ושוב.

ובכל פעם באתי עם ציפיות שהפעם הזו תהיה טובה יותר. חשבתי שהפעם שומדבר לא יהרס.

אבל נהרס, ונפלתי, מעדתי על שדה קוצים. כאבתי, כמו שלא כאבתי לפני. כל פעם מחדש.

אך אין כל טעם בלשבת כאן ולבכות על הצלקות שנשארו, הן פשוט שם וצריך להמשיך לחיות איתן.

אני אקח סיכון, שוב. כן, על אף הסיכוי הזה שאני אתרסק, אני מוכנה לקחת את הסיכון.

אתה מדהים אותי כל פעם מחדש, אף פעם לא הכרתי מישהו כמוך.

וזה מוזר לי כמה שיכול להיות לך אכפת מאנשים מסביבך, כמה אתה מוכן לתת.

לא כל אדם מסוגל לכך, אתה יודע? זאת תכונה לא שכיחה במיוחד.

אז בשבילך, אני אקח את הסיכון הזה. כן האפשרות שאני אצא עם צלקת אפשרית.

אבל ממה שאני יודעת עד כה, הסיכויים לצאת עם חוויות גדולות וזמנים נהדרים גדולים יותר.

אני אלך עם אותם סיכויים. כן אני שוב אסתכן...אבל גם בפעמים שמעדתי נותרתי עם זיכרונות נעימים.

אז למה שהפעם אוותר, אפילו בלי לנסות? אני חושבת שכשמדובר שמישהו כזה, זה שווה את הסיכון.

~

שיהיה לילה טופי

עד לפעם הבאה, ענת ♥