כל כך הרבה לחץ כבר מן הבוקר, עייפות שלא עברה. עברתי את המבחן בתנ"ך בדרך נעימה והכתיבה באנגלית היתה בסדר גם כן. הלימודים עברו במהירות, דבר דיי אופייני לימי חמישי. למרות אורך היום- הוא תמיד חולף מהר.

הייתי אמורה לנסוע עם אלייך חברה, אך היא ביטלה בדקה התשעים.

דיי ציפיתי שזה יקרה, כל דבר שיכול לשבש, ידעתי שמשהו לא יילך קשורה.

אז דיברתי עם ההורים, עברתי משיחת טלפון אחת לשנייה. מנסה למצוא פיתרון, והינה- הסכימו לי לנסוע לבד. לחוצה בכדי להספיק לרכבת הגעתי הביתה והתחלתי בהתארגנות. לקח קצת זמן אבל לא איחרתי לרכבת.

כשעליתי לרכבת גיליתי שהאוזניות שלי נשארו בבית, והצהרתי בפני עצמי ש"זאת הולכת להיות החצי שעה הכי ארוכה בחיי". טוב נו, הגזמתי קצת. אבל באמת לקח זמן. במיוחד בגלל שהתרגשתי והייתי מלאה בהתלהבות.

הגעתי לתחנה, יצאתי החוצה. שוב מחפשת אותך עם העיניים ולא רואה.

גם בפעם הקודמת לקח לי קצת זמן למצוא אותך אבל רגע אחרי...הינה איתן!

ואני שמחה, ומקבלת חיבוק חזק ממנו. חיבוק שכל כך חיכיתי לקבל. הרגשה מדהימה.

נסענו לקניון בעיר ובילינו את רוב זמננו שם. פיציתי אותו על וולנטייז וקניתי לו ספר (וגם זה אחרי הרבה שיכנועים). רוב הזמן פשוט התחלנו במעגלים, צוחקים ומחוייכים. כי זאת הרגשה מדהימה להיות ליד האדם המיוחד ההוא.

ובשלב מסויים הפלאפון שלי נכבה, ואני לא יודעת איך לחזור להורים כי אבא שלי היה צריך להחזיר אותי הביתה. ואני נלחצת והוא עדיין שם. ענת בשיא הטירוף שלה אבל הוא...הוא עדיין כאן  מסתבר שגם נאבדו לנו עגילים שקניתי, כבר באסה אבל לא אבדה כזאת גדולה. לא שינה לי הרבה. הוא אשכרה רץ עד לפארק שבו ישבנו כמה זמן כדי לחפש אותם. לא נמצאו, ז"ל.

ואז אבא מגיע לאסוף אותנו, הם נפגשים לראשונה. אין שיחה עמוקה אבל הרושם הראשוני טוב. וכשהוא יוצא אבא מעיף הערה "אתם דומים" ומחייך. אני אקבל את זה כהסכמה ותמיכה!

הגעתי הביתה עם חיוך על הפנים וטוב על הלב, היה לי יום מדהים. כשאני מחבקת אותו אני פשוט מרגישה בשמיים, היה מדהים. בכל רגע, בכל שנייה שהיינו יחד. באתי בלי ציפיות הפעם והיה פשוט יום מעולה. עם עייפות ומעט רעב אבל למרות הקשיים הקטנים היה פשוט מעולה, נהנתי מכל רגע!

~

שיהיה לנו לילה טופי

עד לפעם הבאה, ענת ♥

שליבה שב לפעום.

♥