קיר של אדישות. אני- אני שוב לא אני.

והכל כלום, הכל חסר חשיבות פתאום. היי הינה עוד פאק שקיים בי.

כן, האדישות הזו. הניסיון הכושל למנוע פגיעה, להוות מחסום כלשהו.

משהו שייגן עליי, לפחות ינסה. מבחוץ זה עובד, אבל האם מבפנים?

התשובה- לא. הרבה דאגות, מחשבות, כאב, הדחקות, הכל יחדיו.

אני דיי שונאת את עצמי כשאני ככה. אני לא מרגישה עצמי (זה הגיוני בכלל?). הכל נראה כלום.

רגע אחד הראש ריק ממחשבות ורגע לאחר מכן יש בו מאות אלפי. מה קורה כאן?

נלחצתי בגלל שטות כנראה, אי הבנה לייתר דיוק.

ובכל זאת קרס עליי קיר. לא כואב לי, פשוט...תחושה לא ברורה.

אני לא מצליחה לפענח מה עובר עליי בדיוק ברגעים הללו.

הכל נראה סתמי לחלוטין, מה לעזאזאל קורה לי.

~

שינה, אני צריכה לישון עכשיו.

שיהיה לילה טופי, או משהו בסיגנון.

עד לפעם הבאה, ענת ♥

שלא מצליחה להבין מה הולך כאן כרגע.

למצוא את השיר הזה אחרי חודשים רבים שעברו מאז, פאק.