כשאני עצבנית, כשאני עצובה, כשאני מרגישה מועקה כלשהי.

אתה שם.

אתה תמיד שם.

*חוץ מהפעמים שבהן אתה נעלם בלי סיבה, שזה לא ממש בכוונה*

וזה מדהים אותי כל פעם מחדש, הו כמה שזה משמח.

משמח אותי שאני מכירה אותך. לחשוב כמה מזל יש לי.

גם כשקשה, אתה מצליח להוציא ממני חיוך, לחזק אותי, לגרום לתחושה הרעה לעבור.

אתה התרופה לכאב, לעצב, לדיכאון, לעצבים-בעצם לכל דבר רע.

איתן שלי. אתה מדהים אתה יודע?

מתי כבר תבין?!

הו כמה קיטשי זה מצידי לכתוב את כל זה כאן.

אבל אני שמחה, אז אני רוצה לחלוק את השמחה הזו עם העולם.

אז אני אחפור כאן כמה שארצה, כי גם לי מותר להתלהב שיש לי חבר מדהים לא?

גם כשאף אחד לא שם לב אליי, אתה שם לב.

תודה שאתה...פשוט אתה. שאתה שם בשבילי.

ואתה מושלם.

עיקרון הבוקסר רק מוכיח זאת

~

אני חושבת את זה לעצמי בלי כוונה וחוזרת בי.

"לא, עדיין לא" חושבת לעצמי.

הגיע הזמן להודות באמת ולהפסיק להכחיש?

אולי, אולי. בקרוב זה יגיע. כי אני עדיין לא בטוחה.

אבל אני עוד אהיה

~

יש לי את החברות האלה, שפשוט אי אפשר לכעוס עליהן.

ברגעים מספר אני רותחת, ואז...כשאני מדברת איתן, בלי להזכיר אפילו,

מה הפריע לי, מה קצת פגע אולי...כל הכעס יורד.

אני היחידה שזה ככה אצלה?

~

זהו בערך, אני צריכה לעדכן יותר. עצלנית שכמותי.

שיהיה לילה טופי

עד לפעם הבאה, ענת ♥

"Don't unplug me

Or just shut me down

Please just love me

With your steel heart

I'd reboot you, if you'd look at me

With those cold eyes

One more time"