הכל יהיה בסדר. הכל יסתדר. אנחנו נסדר את זה, נמצא פיתרון.

הכל יהיה בסדר.

נכון?

כל כך מתגעגעת אלייך, עוד רגע משתגעת ועוקרת לעצמי את כל השיערות.

אני אעשה כל מה שאוכל, כל מה שיידרש ממני לעשות, רק כדי שאוכל להיות איתך.

להתפשר? אתפשר. לדבר? אדבר. אנהל משא ומתן עם ההורים שבעצמם נמצאים בדילמה לא פשוטה.

כי הסבתא פה והיא שם. הו כמה שזה כיף לגור עם סבא וסבתא!

יש בזה הרבה צדדים חיוביים, העיניין הוא שסבתא שלי+נערה כמוני בגיל הטיפש עשרה=רק צרות.

אם היינו חיים לבד הדברים היו פשוטים יותר, ללא ספק. אבל זה כבר לא בשליטתי.

אני אוהבת אותם, באמת. מעריכה אותם ומכבדת. מודה לה' שהם איתי, לא כולם ברי מזל כמוני.

רק שלפעמים, לפעמים אני פשוט לא יכולה...

יותר מידי שוני. בחינוך, בהשכלה, בחברה, בכל מה שקורה מסביב. שמיים וארץ!

וקשה להם להבין אותי. קשה להבין את הרצונות שלי, שהם שונים לחלוטין מהרצונות שהיו להם בגילי.

מבוי סתום. בכל אופן, חזרה לעיניינינו...

מקווה שזה יסתדר. זה יסתדר, אני מאמינה שכן. זה חייב להסתדר.

כל כך רוצה אותך לידי, כאן איתי. לחבק אותך חזק ולא לעזוב.

אתה יודע, נמאס לי להתגעגע.