לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  A Pessimistic Optimist

בת: 28



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

יום העצמאות ביותר מכמה שורות :)


 

 

התוכניות השתנו המון. אנשים הצטרפו וביטלו וה"מסורת" שלנו נשברה.

אבל התחלנו מסורת חדשה! *אני חושבת* שזה גם משהו, לא?

ככה זה היה בסופו של דבר- יצאנו אני, תמשי, ואיתן אל הבמות של עירנו *נו, יותר שלי*.

לפני כל זה...איתן בא אליי, בסביבות 3 וחצי בצהריים ובילינו לנו יחדיו עד שתמר הצטרפה בסביבות 8 וחצי.

ב9 וחצי כבר היינו בבמות, מנסים להתחמק מקצץ שאנשים נהנו מאוד לרסס לכל עבר. בין לבין, קונים דברים זוהרים בחושך (כי איזה מן יום עצמאות זה אם לא נקנה כמה סטיקלייטים למזכרת?). לבסוף התיישבנו על דשא חביב וחיכינו לתחילת הזיקוקים. אז הצטרפו אלינו עוד כמה חברים ובשמחה רבה בסביבות 11 וחצי לשמחתנו הרבה *בעיקר של תמשי* התחילו הזיקוקים!

צפינו בהם בזמן שנשבר לנו הצוואר *אהמאיתןאהמ* והתחלנו לנוע לעבר קיוסק שכזה שבו קנינו גלידה.

אז התחלנו להתקדם לחוף, בו התקיימו מאוחר יותר הופעות רוק: מוש בן ארי, סינרגיה והתקווה 6.

הגענו, מכל עבר אנשים מוכרים, את רובם לא ראיתי שניייים. זה היה מאוד מהנה, לומר לכולם היי ולקבל חיבוקים, חברים מהיסודי שלא ראיתי 5 שנים, חברות מהביצפר שהחליטו לומר שלום, היה מהנה מוציא לשון

אז התחילו ההופעות ואנחנו גווענו ברעב. התחלנו הלוך וחזור בתקווה למצוא אוכל כלשהו ולשמחתנו גילינו שליד אפשר לקנות שווארמה. התיישבנו על יד שביל חביב ואכלנו לנו. אז אני ואיתן קיבלנו התקף אנרגיות (אוכל או לא?). הלכנו יותר קרוב לבמה שעליה כבר הספיק להופיעה מוש בן ארי ונהנו מהשיר האחרון שלו. אחריו עלה ראש העיר לומר כמה מילים, והיי! הינה עוד זיקוקים.

אחרי הזיקוקים PART || סינרגיה עלו לבמה. וואו, כל כך אדירים. אני מאוד אוהבת אותם. והם ניגנו כמה מהשירים שאני הכי אוהבת שלהם! כל כך נהנתי בהופעה הזו, באמת. באמצע אני ואיתן ברחנו והתיישבנו לכמה זמן. מתכרבלים ומנסים להתחמם. זה היה כיף. כל ההופעה פשוט התחבקנו מוציא לשון

לשמוע את התקווה 6 כבר לא נשארו. איתן קנה לי בלון (של פו הדב! חע) ואחרי זה יצאנו החוצה, ואבא בא לאסוף אותנו.

הסענו את איתן הביתה, נסיעה של חצי שעה. שמתי את הראש עליו בזמן שהזרוע שלו עוטפת אותי. כל כך חמים ונעים. שנינו נרדמנו, היה לי רע להגיע לבית שלו. כי ידעתי שאחרי שנגיע אליו, כבר לא יהיה מי שיחבק אותי. זה בהחלט היה רגע...מדהים. לישון יחדיו, יום יבוא. סבבי

חזרנו הביתה, תמר נשארה לישון אצלי. למחרת עשינו על האש ואפילו דור בא לביקור לקראת הערב.

כמעט חצי יום עם נושי ו24 שעות עם תמשי! יאי. היה לי כיף קול

~

מעט תמונות:

 





 

~

שיהיה לילה טופי חיבוק של הסוררת

עד הפעם הבאה, ענת ♥

 

 

נכתב על ידי A Pessimistic Optimist , 27/4/2012 01:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של A Pessimistic Optimist ב-29/4/2012 23:40



29,484
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA Pessimistic Optimist אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A Pessimistic Optimist ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)