הגיע הסוף.

הסתיימו הלימודים, נגמרו הבגרויות. כעת, הכל פתוח בפניי, כל כך הרבה אפשרויות שונות לבחור בהן. 

זה עצוב מצד אחד, ושמח מן הצד האחר. עצוב- כי למרות הכל, התקופה בבית הספר היתה התקופה הטובה של החיים, למרות כל הקשיים שהיו במהלכה. הכרתי כל כך הרבה אנשים מדהימים, במיוחד בשנות התיכון והחטיבה, שקשה להיפרד מהם. עם מרביתם אני שומרת על קשר, ומשתדלת להמשיך לשמור גם לאורך החודשים הבאים ואלו שיבואו, אך זה לעולם לא יהיה כמו בתקופת הלימודים. לא ניפגש יותר כל יום בצורה שגרתית, ולא נדבר פנים מול פנים בזמן שהמורה מעיפה את מבטה אל הלוח. כל הצחוקים בשיעורים, רגעי השיעמום בהם רק ספרנו את הדקות לסוף השיעור, השיחות המעמיקות במהלך ההפסקות, הרגעים הקשים והטובים שעברו יחדיו, הם לא יחזרו. זהו, הגיע הסוף.

ומן הצד השני, יש בסוף הזה גם פן שמח. למרות הכל, זוהי התחלה חדשה וכמו כל התחלה חדשה היא מביאה עימה הרבה שמחה. השבוע האחרון למשל היה נפלא, ואני מקווה שגם השבועות הקרובים יאירו לי פנים בצורה זהה.

ביום חמישי שעבר עשיתי את מבחן הבגרות האחרון שלי, הבגרות באזרחות. אני חייבת לומר שאני שמחה שדווקא זו היתה האחרונה כי יצאתי ממנה בתחושה נהדרת. זה אומנם מקצוע שאני לא אוהבת ומתקשה בו לא מעט, אך הבגרות הלכה מעולה- מה שגרם לתחושת ההקלה הכללית גם להיות חזקה יותר. אחרי שהבגרות הסתיימה וכל חבריי הטובים יצאו מהבחינה החלטנו לצאת פעם אחרונה לארומה, ליד בית הספר, כמו שעשינו הרבה לאורך השנה האחרונה. מיד אחרי שסיימנו, הלכתי עם חברי רון לתחנת הרכבת שנמצאת ממש ממול ושתינו נסענו לרחובות.

נסעתי אל ביתו של איתן ושם בילינו שעות יחדיו, שלאחריהן נסענו לבית של חבר שלו ושם חגגנו עם החברים שלו את סוף הלימודים. אני ועוד שני חברים היינו עסוקים בלהכין אוכל לכל קהל האנשים שהגיע והכנו פסטות ורטבים נפלאים. אני חושבת שלכולם היה טעים אז אני שמחה שהמאמץ ושלושת השעות שבילינו במטבח השתלמו  היינו שם עד למחרת, צחקנו המון, שתינו טיפה, היה ממש כיף. היה לי חמישי מושלם, וגם ביום למחרת נהנתי לא פחות. אחרי שהתעוררנו נסעתי עם איתן לביתו והייתי אצלו עד צהרי שישי שבהם לקחתי רכבת הביתה. הגעתי בדיוק בזמן, כי כעבור זמן מסוים באו אלינו אורחים והיתה אוירה נעימה. בערב יצאתי עם חברים לים, היה מעט פחות נעים כי הייתי מאוד עייפה, מה שגרם לי להתעצבן בקלות, אבל הערב הסתיים בצורה נעימה. אני ורון הלכנו למסעדה על יד הים, אכלנו צ'יפס ושתינו בירה. אחלה בילוי, לא?

גם בשבוע הזה הייתי עסוקה. בראשון הייתי בבת מצווה של אחותה של חברתי מיקי, אתמול הלכתי ללשכת התעסוקה בכדי להוציא פנקס עבודה (ווהו! מתחילה לעבוד שבוע הבא), והיום ביליתי את שעות הבוקר והצהריים בים עם המדוזות.

בקיצור, אין לי רגע לנוח. למרות שמחר אני הולכת לבלות יום שקט בבית.

זה הזוי. חלק מחבריי מתגייסים ממש בימים הקרובים וזה קשה לעיכול. אני עוד לא מצליחה להקל ששנותיי בבית הספר הסתיימו אז לעקל את העובדה שעוד רגע וכולנו נתגייס? זה קשה לי מידי. כך או כך, אני מקווה שלכל המתגייסים הראשונים יהיה גיוס קל ושיהיה הרבה בהצלחה בשירות הצבאי.

יתאימו כאן תמונות מהיום האחרון ללימודים אז הינה-

כדי להבהיר את הנושא:
באותו היום מיד לאחר שסיימנו ללמוד נסענו אני וחבריי אליי, ומשם לקחנו אוטובוס אל הים.

היה מאוד כיף   כמו שהפרחות אומרות- "ים ים המקום המושלם"

אז זהו, פוסט מושקע למדי ביחס לעובדה שאני מעדכנת פעם בעשור.

שיהיה לכולם לילה טופי

עד לפעם הבאה, ענת ♥

הבחורה שמתקשה להבין שזה הסוף