לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  A Pessimistic Optimist

בת: 28



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2014

גיוס לצה"ל, ושנתיים עם החבר


 

וואו, מאיפה להתחיל?

המון כמה במספר הימים האחרונים. גם הגיוס, גם שנתיים עם החבר, ומסביב לכל הרבה לחץ.

ובכן, ביום חמישי האחרון הפכתי רישמית לחלק מצה"ל.

יום לפני כן, ברביעי, איתן הגיע אליי ולמחרת נסע יחד איתי ועם הוריי לבקו"ם.

רביעי היה יום לחוץ במיוחד. התארגנויות אינסופיות, דחיסה של כל הציוד לתיק הגדול, וכל אלו עד שעות הלילה.

כשסיימנו להתארגן ולהתכונן אני ואיתן מצאנו קצת זמן להתרכבל ולנצל את הרגעים האלו יחד.

ביום הגיוס עצמו שלי אגב, חגגנו שנתיים למערכת היחסים ביננו. מדהים לא?

אבל על הנושא הזה אפרט בסוף.

בבוקר יום חמישי יצאנו לדרך, באיחור כמובן, ולסוף הגענו ליעד.

הגענו בשלב שבו המקום היה שומם מאדם ולא היתה ממש עזיבה מרגשת.

צילמנו כמה תמונות ואני מיהרתי להיכנס פנימה כדי לא לעקב את כולם.

עלינו על האוטובוס בדרך לתל השומר, נסיעה של שעה שעתיים.

במהלך הנסיעה הופתעתי לגלות מישהי שפגשתי כמה ימים לפני כן בריקושט.

זה דיי מדהים שאפילו שובצנו באותו הבסיס ובאותה המחלקה! סבבי בחורה מקסימה.

כשסופסוף הגענו אל הבקו"ם עברנו את הפרוצדורה הרגילה שלא אפרט עליה יותר מידי.

מה שכן, עברתי את החיסונים בשלום! קול ואני גאה בעצמי על כך.

למי שלא יודע, יש לי פחד עצום ממחטים, שלא נתן עד עכשיו לאף אחות מסכנה לחסן אותי בצורה נורמלית. כשהגיע תורי להתחסן, עצמתי עיניים והרפתי את היד. ביקשתי מהבחור שחיסן אותי לומר לי כשייגמר. הוא התחיל איתי שיחת חולין, שהקלה על האווירה וכשהוא אמר שזה נגמר, אפילו לא האמנתי כי את שני החיסונים מתוך השלושה כלל לא הרגשתי.

זו הרגשה מעולה, להתגבר על פחדים שגרמו לך להשתגע.

בסוף הסידורים בבקו"ם הגענו לאפסנות, חילקו לנו מדים (לשאלתכם, ענקיים למידיי), ולאחר מכן התייצבנו כולנו יחד וחיכינו להוראות.

חילקו אותנו לחיל יבשה+ים, וחיל אוויר. הן עלו על אוטובוס אחד, ואנחנו חיכינו לאחר.

כאן היכה בי השוק של הצבא, שגרם לי לבכות לאמא בטלפון בלי לדעת אפילו למה.

בשלב הזה לפחות חצי מהבנות היו במצב שבירה, זה טיפה מעודד שאת יודעת שאת לא לבד שם.

אפשר לומר שהכרתי לא מעט בנות נחמדות במהלך היום ובבסיס עצמו, שזה נפלא. זה היה הפחד הכי גדול שלי, שלא אתחבר לאף אחת! אבל הינה, הכל הסתדר לטובה קול

נסענו לבסיס הטכני בחיפה, הרבה פקקים בדרך.

שטויות של צבא, אוכל, צחוקים עם החברות לשולחן, זמנים זה קודש, ועוד שטויות של צבא.

כך בערך היה הערב הראשון.

בלילה היה קפוא, קור אימים. ולא שהיה לנו מספיק, בחדר שלי גם שוררת חשכה!

אבל הסתדרנו בדרכים מאולתרות. לא ישנו חצי לילה, אבל השלמתי שעות שינה בבית.

ההגעה הביתה היה מעט מתישה (3 שעות נסיעה בערך) אבל שווה בהחלט.

היה נפלא לחזור לבית רגע לפני שבועיים בבסיס.

זהו פחות או יותר. נראלי שחפרתי סטנדרטי

 

ולעיניין השני, לי ובחור מאוד חביב בשם איתן היו שנתיים ביום חמישי האחרון.

קשה להאמין שעברנו שנתיים מהר כל כך, ובאושר גדול שרק יכולתי לקוות שיבוא אליי.

אני אוהבת אותו בכל ליבי, ומקווה שנחגוג עוד שנים בדרך חיבוק של הסוררת

(הייתי חופרת לכם יותר, אבל מי באמת רוצה לשמוע את הקיטשיות שלי?

כך או כך, מאוחר שאני מתה לישון עצוב)

 

אז כן, אסיים בתמונה עם מדים

(איך לא בעצם?)

בתקווה שאחרי הטירונות נוכל להצר אותם קצת ויהיה יותר יפה קריצה

זהו!

עכשיו באמת.

שיהיה לילה טוב חיבוק של הסוררת

 



חיל האוויר ♥

 

נכתב על ידי A Pessimistic Optimist , 8/2/2014 16:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



29,484
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA Pessimistic Optimist אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A Pessimistic Optimist ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)