אני לא מתחרטת על שום דבר שקרה לי ועברתי בחיים שלי
עם כל הכאב, והצלקות, והסבל והבכי.
לא מצטערת על כלום. אני שמחה שקרה לי כל מה שקרה לי.
כל מה שעברתי, כל מה שאני עוברת וכל מה שאני יעבור.
כי כמו שאומרים, הכל לטובה.
מה שלא הרג אותי, חיזק אותי.
התבגרתי ואני מתבגרת עם כל דבר שקורה
אני לומדת וצוברת נסיון
אני חושבת שאני יכולה ללומר בבטיחון מלא שאני בן אדם חזק
ואני חושבת שמי שלא עבר דברים קשים בחיים שלו ולא התגבר על משהו,
הוא לא בן אדם מספיק חזק . הוא לא יוכל להתמודד בעתיד עם דברים קשים.
הוא בן אדם שאין לו תובנות חיים ולא השקפה מסויימת על החיים.
אני יודעת שאני לא נמצאת במצב הכי טוב שאפשר להיות
אני יודעת שאני חייה תחת כאב ודמעות
אני יודעת שאני חייה תחת חרדות ותלות בגלל החרדות
אני יודעת אני חייה תחת פרנויות וחרדות שלא עוזבות
ושאני יודעת שיום יבוא והפחדים שלי יתגשמו
אני יודעת שפיזית אני במצב לא משהו
אני יודעת ומודעת לכל הבעיות שיש לי
אני יודעת שיש לי עקמת רצינית ומפותחת בגב, ברכיים מסובבות, רגליים רגישות, גמישות יתר , פרקים רגישים וחשש לפריצת דיסק.
אני יודעת שאני חייה על הכאב הפיזי הזה
אני יודעת שאני לא אצא לטיול השנתי או לאחרים בכלל. אני יודעת שאקבל שחרור מספורט
אני יודעת שאני לא יכולה לרקוד שוב על במה אולי לתמיד.
ואני גאה בעצמי על כל הדברים שעברתי ואני עוברת
על זה שאני מתמודדת ואפעם לא ויתרתי גם כשהרגשתי שהמצב גדול עליי
על זה שלמדתי להתמודד לבד ולהסתדר. על זה שהתגברתי לפני כולם
על זה שלעולם לא הלכתי בדרך שהיא לא הדרך שלי גם אם זה היה נגד הכל ונגד כולם
על זה שלמדתי להגן על עצמי
על זה שפיתחתי לעצמי ביטחון
והכל בזכות דברים רעים שקורים.
רע לי ואני ממשיכה הלאה
רק כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה לעבור הכל.
להוכיח לעצמי שאני יותר חזקה מכולם
אני גאה בעצמי כל כך.
אז אתמול ראיתי הופעת מחול של להקת בת שבע.
אסור היה לצלם, אבל היה מדהים מדהים מדהים מדהיםםםםםםם.
נהנתי מכל שניה וכל ההופעה ישבתי מרותקת ועם חיוך מאוזן לאוזן
וכהרגלי רק קיוויתי שזה לא ייגמר.
ראיתי הרבה הופעות שלהם ואין ספק שזו הטובה ביותר.
הקריינות שנאמרה בהתחלה, שאני היחידה כמובן שהקשיבה דיברה על 'הגבול הדק בין שיגעון לשפיות'
זה היה נושא המופע ונהנתי כ"כ. הם הופיעו על במה שאני הופעתי בה לא פעם ולא פעמיים.
רק רציתי לקום ולרקוד איתם. כשכל השאר שלא הבינו שום דבר מהמופע וצחקו על הרקדנים.
היום הייתי בשיעור ראשון על תופים
בחיי הרבה זמן לא הרגשתי כ"כ טוב. כ"כ כיף.
להשתחרר ולהרגיש טוב, לשמוע מה אני מוסגלת לעשות בעצמי
זה כיף. ניסיתי גיטרה וזה לא התאים לי.
תופים זה אני. זה הכי אני בעולם. ורציתי את זה עוד מהתחלה.
אני חייבת ללמוד. אני חייבת את זה לעצמי.
אין לי את הריקוד יותר, זה יעזור לי למלא את החלל שנוצר פתאום בחיים שלי
עשיתי עבודה לבי"ס וזו הפעם הראשונה השנה שישבתי לעשות משהו למען הלימודים שלי
התאפסתי על עצמי וניסיתי להתרכז במה שיש לי לעשות במחשבה על הצלחה.
אני חוזרת לעצמי לאט לאט , ואני יודעת שהכל יסתדר בסופו של דבר.
נשאר לי לסדר את החדר ואת המחברות,
ללכת לאורטופד ביום ראשון לקבל כתוב על דף כל מה שיש לי
להגיש הצהרת בריאות ולקבל פתור מטיולים וחינוך גופני
לקבל הפניה למומחה לגב, לעבור בדיקת CT ולטפל בבעיה שיש לי, אם זו פריצת דיסק.
פיזותרפיה
לטפל בעצמי כי אני מסוחררת וכאבי ראש מטורפים כבר יומיים.
להתארגן על הלימודים שלי
למצוא עבודה
לקבל מרשם לכדורים נגד חרדות
ולהתחיל להתעסק במה שחשוב באמת. במה שעושה לי טוב. אך ורק טוב.
בגלל זה אני חייבת ללמוד תופים. חייבת.
אני מאמינה שלאט לאט הדברים ימצאו את מקום והלוואי שגם אני.
לילה טוב.