אחרי כל המילים, המשפטים והשורות הארוכות

שנכתבו ונמחקו שוב ושוב

כל מה שאני יודעת

זה שאני לא יודעת כלום

שום דבר לא מסתדר לי

ואני מרגישה שאני שונאת את כולם

רק שהיום הזה יגמר כבר

למרות שאני לא יודעת עד כמה זה באמת ישתנה מחר

כי כולם חנפנים, שקרנים,

כי כולם צבועים. כולם

אחד אחד, החל מאמא שלי, אח שלי, המשפחה שלי, הילדים בבצפר שלי , בשכבה שלי

החברים שלי, החברות שלי, החברות הטובות שלי. והאנשים שאני הכי אוהבת והכי סומכת.

כולם צבועים. אחד אחד

וכבר אין למי לדבר בכלל

אין על מי לסמוך

כל אחד חושבת על התחת היפה של עצמו ולא רואה סנטימטר ממנו, מה שסביבו

ואני לא אומרת שזה לא בסדר, זה טוב מאוד לחשוב קודם כל על עצמך

אבל לא רק על עצמך

להגיד לבנאדם שאכפת לך ממנו , ואז לשים עליו זין

או לחייך לחבר ואז לדבר מאחורי הגב

זה שיא הצביעות מבחינתי

וזה גורם לי לרצות להקיא