חלליות

סתם משא על הכתפיים? סתם משהו שנחת עלייך ואת לא רוצה?

רוב הזמן אני לא מרגישה ככה. אבל עכשיו בכיתי... מהקלה, ופחד, ו... אני לא יודעת בדיוק - וכל מה שיכולת לומר זה "אין לי כוח לנחם אותך עכשיו", ממש כאילו זו איזו חובה לא נעימה, כאילו עיינת בחוברת "ההוראות לאם, חלק א' ", חוק 45 סעיף קטן ח', שאומר בבירור "אם הילדה בוכה, עלייך לנחם אותה".

מה אני בשבילך, אמא? ערימת גללים מסריחה?

כואב לי לפעמים כל כך ונמאס לי מהמקום הזה. ונדמה לי שאין לי זכות... יש אנשים במצב הרבה יותר גרוע ממני... אני במצב טוב, דמאט! לא חסר לי כסף ואני מצליחה בלימודים וההורים שלי בסדר (רוב הזמן...) אבל יש רגעים שאני באמת שואלת את עצמי מה אני מחפשת כאן.

אני יודעת שאני לא אתאבד. אבל לפעמים אני תוהה האם יש סיבה לכך מעבר להשפעה שאני יודעת שתהיה לכך על האנשים סביבי.