חָלֶק אֶת הָעוֹלָם לְאוֹר וְחוֹשֶׁךְ
וְאָז עָקוֹב אַחֲרֵי הָאוֹר
לְאַט לְאַט תַּבְחִין
בֵּין הַמַּרְאוֹת וְהַצְּבָעִים
לְאַט לְאַט אַתָּה תָּבִין הַכֹּל
זֶה מַפְחִיד
אֲנִי יוֹדֵעַ
זֶה גָּדוֹל
יוֹתֵר גָּדוֹל מִמְּךָ
זֶה הָעוֹלָם שֶׁלִּי
וּמֵעַכְשָׁיו אַתָּה שׁוֹמֵעַ
הוּא יִהְיֶה גַּם הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ
פְּקַח אֶת עֵינַיִךְ וְהַבֶּט
פַּעַם רִאשׁוֹנָה בִּבְנֵי אָדָם
הֵם כָּל כָּךְ לֹא מוּבָנִים
כָּל פַּעַם מִשְׁתַּנִּים
אֵיךְ תּוּכַל לְהִתְמוֹדֵד אִיתָּם?
בְּחַר לְךָ אַחַת מֵאֵלֶּה
אֶת זוֹ אֲשֶׁר הֲכִי קְרוֹבָה לְאוֹר
עוֹד רֶגַע קָט תֵּדַע
מִי הִיא בִּשְׁבִילְךָ
עוֹד רֶגַע קָט אַתָּה תָּבִין הַכֹּל
זֶה מַפְחִיד
אֲנִי יוֹדֵעַ
זֶה גָּדוֹל
יוֹתֵר גָּדוֹל מִמְּךָ
זֶה הָעוֹלָם שֶׁלִּי
וּמֵעַכְשָׁיו אַתָּה שׁוֹמֵעַ
הוּא יִהְיֶה גַּם הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ
פְּקַח אֶת עֵינֵיךָ וְהַבֶּט
פַּעַם רִאשׁוֹנָה לְכִיוּוּנִי
אֲנִי לֹא נִרְאֶה מוּכָּר
לֹא דּוֹמֶה לְשׁוּם דָּבָר
אֵיךְ תּוּכַל לָדַעַת מִי אֲנִי?
אֲנִי זֶה שֶׁתָּמִיד אֶהְיֶה כָּאן
דּוֹאֵג שֶׁלֹּא יֶחְסַר לְךָ הָאוֹר
וְאֶשְׁמוֹר עַל עוֹלָמְךָ
עַד שֶׁתִּמְצָא אֶת דַּרְכְּךָ
גַּם אִם אַף פַּעַם לֹא תָּבִין הַכֹּל"
ככל שמתבגרים, מרגישים בסוף כל שנה שעוברת שהיא הייתה שנה משמעותית יותר, עשירה יותר. מסתכלים אחורה וחושבים על כל הדברים שהספקתי, ופתאום העובדה שעברה רק שנה נשמעת דיי מגוחכת. בטח כל שנה מדליקים לכם נר, אתה מכבים אותו ומבקשים משהו שמרגיש לכם חסר, משהו שאתם בטוחים שאם יהיה לכם אותו - אז בטוח תהיו מאושרים. גם אם זה משהו קטן, או משהו חומרי - אתם אומרים לעצמכם, טוב זה יום ההולדת שלי, היום בטוח מותר לי לבקש.
אז אני רוצה לספר מעט על מה שביקשו ממני השנה: ילדה בת חמש ביקשה ממני עוגייה. אישה מבוגרת בת 60 ביקשה שאביא לה שקל, רק שקל אחד. שתי נשים דרום אמריקאיות, אם מבוגרת והבת שלה, ביקשו ממני שלוק מים במהלך הטיול. ילדה קטנה רצתה שאשחק איתה בצעצועים שלה - ברגים קטנים שאספה מהרצפה.
אז מה אבקש בשביל להיות מאושרת?
פרופורציות. כרגע, הן קיימות אצלי בראש. אבל במהלך חיינו אנחנו חווים הרבה רחמים עצמיים, ודרישות מוגזמות מהעולם - כי נכנסו שוב לבועה של השכן שלנו, שזה בדיוק גם השכן שמוצלח יותר מאיתנו וככזה הוא מעורר אצלנו התמרמרות, כי הרי יש לו הכל.
אבל אם תחשבו על זה לרגע, תבינו כי כאשר השגרה שלכם לא כוללת הישרדות, או חינוך לבקשת נדבות מאנשים זרים, או חוסר יכולת להחליט לגבי העתיד שלכם (פשוט כי כל הדורות במשפחה עוסקים בדיוק באותו המקצוע) - יש לכם כבר הכל.
וערב אחד זה יקרה גם לכם, אולי אפילו לא ביום ההולדת, שבו תחזרו הביתה ותחכה לכם עוגה מתוקה ומשפחה מתוקה - וחיים עשירים בהכל מהכל.
________________________________________________________________________________________
אז היי, הרבה מאוד זמן לא הייתי כאן, תמיד מרגיש שיום אחד זה נהיה כבר מביך שיש לך בלוג - אממ אולי נגיד, בגיל 21. אבל אני תמיד חוזרת לכאן בסוף - כנראה כי בכל זאת יש עוד תקופה עד שאהיה זקנה לגמרי - וכי (בטח גם שמתם לב), ימי הולדת עדיין מרגשים אותי ועושים לי חשק לחלוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
