אני מרגישה שאני נופלת לבור ללא תחתית,
לתוך תהום בלי סוף.
מרגישה...מיותרת לחיים האלה.
אני לא רלוונטית, לא לי, לא לו, ולא לאף אחד.
אם לא הייתי פה, שום דבר לא היה משתנה, הכול היה רק יותר טוב...
מחשבות מציפות אותי ולא מרפות לשחרר,
למה אפילו כשאתה מודע לחיים ולרוע, אתה נותן לעצמך ליפול לתוך המלכודת שנקראת אשליה.
האשליה, שנתנה לי להרגיש שאני משהו או מישהו בחיים האלה,
נתן לי את הכוח והסיבה להדחיק את המחשבות שלי, ולהתמקד בלב.
אבל עכשיו כשבועת האשליה התפוצצה לנגד עניי ונלקחה רחוק עם הרוח,
אני מרגישה שהכול מיותר, מיותר יותר מתמיד.
מלאך שלי, אני לא רוצה שתרגיש רע או משו כי מה שכתבתי בשבילי כרגע זו המציאות.
לצערי, אני לא יכולה לתמיד להיות עטופה בכנפייך ולהרגיש בטוחה משאר העולם,
אפילו השניות שבו יוצא לי להיות בחק כנפייך, עושה לי טוב, ועל כך אני מודה לך.
דבר איתי ברגע שיצא לך...
Снова брошен в окна лунный свет
Дом мой сонный серебром одет
Лунной кисти не достич глубин
Эту бездну знаю я один
Все, все как вчера
Но без тебя...
Ревность, жалость, словно заодно
Птицей скорби падаю на дно
הכול, הכול כמו אתמול.
הכול, הכול כמו אתמול.
הכול, הכול כמו אתמול, אבל בלעדייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dopamine7