The Game Of Life

בירידה...כול צבע דוהה.

הצבע יורד, כול מה שמגדיר אותי, יורד גם הוא, והוא מתרחק...

יש אובך שדוחף אותי הצידה,ומותיר אותי בלי שום רווח, לוקח אותי בחזרה, נועל אותי בקור.

אין שום דבר שיחזיק אותי עם הזמן, כאן ועכשיו.

הזמן הוא פשוט מושג, ותמיד יהיה הדבר הראשון לדעיכה,

היסורים והחולשה,

לא משו שאנחנו יכולים לחמוק ממנו,

השנים הם אכזריים, ינסו לשבור אותנו,

להביא אותנו על סף ההתפרקות והייאוש,

המודעות והתפיסה...לא משו שאנחנו יכולים לתקן.

אף אחד לא אשם, גורל זה דבר אקראי בלבד,

לא משו שאפשר להסביר אותו.

איפה הייתי אמורה להיות?

אני מרגישה שאני אבודה בתוך חלום...מייחלת להיום בו אני ישוב להיות עצמי.

חופש, זה כול מה שאני רוצה,

תן לי את הכוח לפרוץ החוצה,

אני לא אוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן...

הזמן שלי יגיע לסיומו, בסופו של דבר...

תרפא אותי,תשחרר אותי,תעזור לי, תראה אותי,

לא יותר דאגות, לא יותר אבדות,

תשמור אותי, קרב אותי,תעזור לי, תשמע אותי,

לא יותר עוגמת נפש, לא יותר אומללות,

תרפא אותי, תשחרר אותי, תעזור לי, תראה אותי,

לא לדאוג יותר, לא יותר ייסורים,

תשמור אותי, קרב אותי, תעזור לי, תשמע אותי,

לא יותר עוגמת נפש, לא עוד יאוש...(אני מיואשת),

תרפא אותי, תשחרר אותי, תעזור לי, תראה אותי,

לא לדאוג יותר,בלי לתקן..(לא לתקן).

מתי אני ישתחרר?

זה לא כפי שזה אמור להיות,

משתוקקת שוב להיות עצמי.

כשאני יהיה חופשייה,

כשהשמש שלי תשקע,

לשחרר את הנשמה שלי לנצח,

לא יהיו לי חרטות,

כדי להיות חופשיה,

אני יהיה שוב קיימת,

לא יותר איבוד מאמצים,

שום דבר להתמודד,

כאשר אני יהיה חופשייה.

-לשחרר את המודעות שלי-