The Game Of Life

ציפייה מול אכזבה
כמה פעמים אנו מתאכזבים מתוצאה של משהו או מתגובה של מישהוא, קרוב לנו או סתם חבר?

החיים מזמנים לנו אין ספור אפשרויות של עמידה בפני אכזבות, אך לא בהכרח הן הכרחיות,

הכל תלוי בגישה שלנו ובתהליך הפנמה של הבנת תהליך היווצרות האכזבה.

תחילתו של תהליך זה נובע במקור מהשורש הנקרא ציפייה.

אנו בונים לנו תבנית של מה אנו רוצים, למה אנו שואפים להגיע, מה אנו מפתחים לנו בראש שמגיע לנו,תהליך פשוט לכאורה,

אך מוציאנו מפרופורציה של המציאות, שם אותנו במקום של חשיבה המונעת משאיפתנו, שיכול להיות שהיא הגיונית,

אך לא תמיד מעוגנת בהגיון של חוקי היקום.

מרגע שנתקלנו באירוע אשר סתר את הציפייה שלנו, אנו נכנסים למעגל של אכזבה ותחושת תיסכול מיד מצטרפת אל תודעתנו.

השלב הבא בשרשרת הינו נושא הדילמה, ודילמה להזכירכם אינה בין טוב לרע, כי אחרת אין דילמה, דילמה היא בין רע ליותר גרוע.

אם כך, ציפייה, אירוע, אכזבה, תיסכול ודילמה.

אין זה אומר שאל לנו לצפות או לחלום, זה רק מתבקש שנבדוק את תהליך היווצרותה של הציפייה ומה אנו

מכניסים לתוכה ומאיפה לנו הביטחון הרציונלי שאכן זאת ציפייה נכונה.

כל אחד ואחת יבדקו עם עצמם את התהליך של כניסה למצב של ציפייה, ויבינו שעליהם להיות רציונלים,

כי בתהליך האכזבה תיכנס מערכת השיפוט שלנו, לשפוט את מי שכביכול איכזב אותנו, ויתכן שנגלה כי זה אפילו אנחנו שאיכזבנו.

הכוח ביידנו לשנות את האירועים העתידיים, לו רק נשכיל לכלכל את צעדי חשיבתנו בצורה הגיונית.

חושבת הגיוני,אני רציונלית ולא מצפה, אין לי כוח להתאכזב שוב, גם ככה אין כ"כ טעם לצפות.

הבתים הלכו והוגפו בחומות החושך, אורות הלילה זרמו לחיים על פני המדרכות,

ולי לא הייתה, כמו שאומרים, שום מטרה.

אותי הלכה והכריעה העייפות כמייסרת אותי, אז עצמתי את עניי...

ובחלום כמו במציאות משוטטת אני לאורך הדרך בלא מטרה,

זיכרונות צפים אל מול העניים, והפצע כשב לדמם.

"למה את מייסרת את עצמך?" נשמע קול נמוך מאחור,

הסבתי את ראשי וראיתי אותו,הוא חייך אליי, וכישף אותי בחיוכו האגום,

לא ידעתי מה לעשות, שתקתי. המשכתי ללכת, הייתי שקטה, לצידו.

שעה רבה כבושה הייתי בתוך פניו, אך קול לא שב לדבר אליי.

והמילותיו הלכו והצתמצמו.

שמיים היו בהירים חשופים במלא זוהרם, אמנם השמש הבהירה לא הפיגה את הקור,

אבל אני העדפתי את חשכת הלילה.

לפתע ידעתי, כי כול מה שאני רואה, אינו אלא קטע מתוך חזיון שראשיתו הרחק ממני, אמצעיתו בתוכי,

ומה שנגלה לעניי עתה אינו אלא מנהרה מוארת המוליכה אל המנהרה הרחבה.

אזרתי עוז והסתכלתי על פניו, הייתה קפיאה בעניו, הוורידים בלבנונית העין נראו בולטים ועבים,

פני האפירו והרעד התחיל להרעיד את אצבעותי.

פחדתי וברחתי מפניו.

לא פעם עמדתי לשוב, אך לא היה בי כוח לשאת את עיניו.

ואחריי כול, אוליי פשוט חלום הוא היה לי.

הנה...שוב מצאתי את עצמי במערכה הזו לבד.

והאמת היא שאני על סף הכוחות, במובן הפיזי והנפשי.

אני מנסה להתעלם, להדחיק, לדחוף את עצמי קדימה למרות הקושי,

לא משנה כמה אני מנסה...אני מרגישה שהעניים שלי עיוורות. הכול לוקח אותי אחורה.

אני מסתכלת סביבי ומרגישה שאין לי במי או במה להאחז,

כולם מצליחים באופן כולשהו לגרום לי להרגיש רע.

אני בעצמי גורמת לי להרגיש רע,

חסרת אונים,

פואנטה,

וכ"כ...אבל כ"כ לא רלוונטית לחיים.

יש רגעים מסוימים שאני כן מרגישה קירוב כולשהו,

מחשבות מכסות לי את האכפתיות הזאת מתוך התחייבות כולשהי,

ולא, אני לא צריכה טובות של אף אחד.

כי כול דבר שאני עושה, בא תמיד ממקום אמיתי ממקום של רצון ועזור ורצון להיות שם לא משנה מה.

והאמת שהיא שאני לא מרבה להתלונן,

ואף פעם לא באמת ביקשתי הרבה.

אני צריכה רק שקט נפשי וכוח להמשיך.

שקט נפשי וכוח להמשיך.

She is running
A hundred miles an hour in the wrong direction
She is trying
But the canyon's ever widening
In the depths of her cold heart
So she sets out on another misadventure just to find
She's another two years older
And she's three more steps behind

Does anybody hear her? Can anybody see?
Or does anybody even know she's going down today
Under the shadow of our steeple
With all the lost and lonely people
Searching for the hope that's tucked away in you and me
Does anybody hear her? Can anybody see?

She is yearning
For shelter and affection
That she never found at home
She is searching
For a hero to ride in
To ride in and save the day
And in walks her prince charming
And he knows just what to say
Momentary lapse of reason
And she gives herself away

Does anybody hear her? Can anybody see?
Or does anybody even know she's going down today
Under the shadow of our steeple
With all the lost and lonely people
Searching for the hope that's tucked away in you and me
Does anybody hear her? Can anybody see?

If judgment looms under every steeple
If lofty glances from lofty people
Can't see past her scarlet letter
And we've never even met her

If judgment looms under every steeple
If lofty glances from lofty people
Can't see past her scarlet letter
And we've never even met her

Never even met her
(Never Even Met her)

Does anybody hear her? Does anybody see?
Or does anybody even know she's going down today
Under the shadow of our steeple
With all the lost and lonely people
Searching for the hope that's tucked away in you and me

Does anybody hear her? Does anybody see?
Does anybody even know she's going down today?
Under the shadow of our steeple
With all the lost and lonely people
Searching for the hope that's tucked away in you and me
Does anybody hear her? Does anybody see?

He is running a hundred miles an hour in the wrong direction