הרמתי ידיים בלחפש משהו שלא ממש נראה באופק.

כשזה יגיע זה יגיע, אני לא דואגת.

אני מחכה בימים אלו לתשובה על קורס קצינים אם בכלל יש לי אפשרות לצאת... אני מאוד מקווה שכן. גם אם יגידו שלא אני מתכוונת להלחם על זה. עד סוף השירות שלי מצידי, שגם ככה קורה עוד שנה.

העניינים עם אנשים בסדר, לא משהו...

מתגעגעת להרגשה של ההתרגשות בלפגוש מישהו חדש, בנשיקה ראשונה עם מישהו חדש

בסקס ראשון עם מישהו חדש.

זה הכל הפך להיות בנאלי... ורגיל.

ותחושות מהעבר ממשיכות לתקוף אותי.

שוב ושוב ושוב.

אוהבת.

Nemo.

אני אותה פסיכית שהייתי לא לדאוג.