הבלוג שלי בספיישל ורוד במיוחד

אני מרגישה לא רצויה במקום שאני מבלה בו את רוב שעות היום ,בית הספר שלי- אבסורד ,לא?

שאני עוברת במסדרון של השכבה שלנו-שכבת ז'.

האוזניות שלי שרגילות לשמוע סקרימו ומטאל דת' ,אוטמת את צלילי המוזיקה המזרחית שבקעה מהבוקסה של אחד התלמידים ,שפיזז עם שתי בנות נוספות בזמן שהוא מקלל בשצף את "חבר שלו"  .

המבט שלי הוסת אל עבר הבנות שישבו על הספסל ,שראשן היה דבוק לאייפון-בזמן שמולם עמדו כמה בנים שהתחנפו אליהן על ימין ועל שמאל עד כמה שהן יפות ... צביעות לשמה.

הקללות,הגסות,חוסר ההליכות ונימוסים,הבוטות-כל אילו גורמים לי לסלוד מהחברה הזו.

מגעיל שאני הולכת בחצר בית הספר ומחוייבת להרכין ראשי אל המדרכה ,שלא אדרוך על איזו יריקה של אחד הילדים ,או מסטיק לעוס שכבר נרקב מהשמש הקופחת.

אומרים שהם יהודים;
"תנדור" "תשבע באמא שלך"

מסתובבים עם כיפה בשביל "הקטע"  

בפייסבוק?אותו דבר בדיוק.

הצביעות חוגגת ....

"חיים שלי" ,"יפה שלי" "מאוהבת בך" "עולם שלי" ...

דבר אחד יש לי להגיד על זה - הכל הבל הבלים.

שורות על גבי שורות של מחמאות מזוייפות ,עד כמה שאוהבים אותך-ובעצם לא סובלים אותך.

ילדים מזוייפים ...

עד כמה שזה יישמע לא הגיוני שילדה בת 13 כותבת את כל זה...

אני באמת לא סובלת את החברה הזו.