את היית חלק נכבד בחיים שלי מתחילת כיתה ה' ועד לפני שנה,שנתיים.אני כבר לא מתאמצת לזכור.

אלה מעולם לא היו "יחסים בריאים" במיוחד,או לפחות ככה אמא שלי נהגה להגדיר אותם,אבל נהיננו.

באיזשהו שלב,במעבר בין כיתה ח' לט', הם החלו להידרדר בצורה משמעותית יותר.בהתחלה הייתה זו ההתנהגות שלי שלא מצאה חן בעינייך בסוף כיתה ט',שגרמה לי לתסביך קשה יותר ממה שיכולת לדמיין,כי הרי את זאת את,וכשאת אומרת משהו את תמיד צודקת.

מאז התרחקנו לאט לאט יותר ויותר עד שהתנתק הקשר לגמרי.

ניסיתי לשמור עליו כמיטב יכולתי,השפלתי את עצמי כמו שלא השפלתי מעולם,רק שלא תלכי לי.

בסופו של דבר ניסיונותי כשלו.את הלכת והותרת אחרייך חלל עצום שהתקשתי למלא,הרי אף אחת לא מסוגלת להשתוות אלייך.

את ידעת את סודותיי גדולים ביותר,ואני ידעתי את שלך,רמת הפתיחות שהייתה בינינו,האמון,זה חסר לי מאוד.

סבלתי איתך המון,אבל מרוב שנהנתי להיות בחברתך לא יחסתי לזה חשיבות מיוחדת.

בכיתה תמיד הציקו לך,ואני ,שבסה"כ הייתי זקוקה לחברה טובה אמיתית הלכתי אחרייך,והתחילו להציק גם לי בעקבות זאת.

השיא היה בכיתה ז',בסופו של דבר עזבנו את התיכון שלמדנו בו ועברנו למקומות שונים

ואני,שלא ידעתי מה זה להיות בלי "החברה הכי טובה שלי" שילמתי מחיר יקר גם בהמשך,כשלא הצלחתי להסתדר עם כמות חברים גדולה,זלזלתי,שנאתי את זה והייתי אמיתית מידי.פתאטי לא?

מאז עבר המון זמן,אני השתנתי וגם את.בעיקר את.או שאולי התפקחתי עם הזמן,

הבנתי סוף סוף שאף פעם לא באמת הכרתי אותך.

התחלת להכיר אנשים שעשו לך לא טוב,הם לימדו אותך מה זאת וודקה,ואח"כ גם התחלת לעשן ,מה שסביר להניח לא קרה ככה סתם.

פתאום את כבר לא אי היציבות שלי

הקיר התומך שלי

פתאום אני רואה אותך קורסת,נשברת

וכל תהליך ההשתנות שלך חלף מול עיני,הייתי עדה להכל כי בחרתי להסתכל,כי מתמימות אף פעם לא הפסקתי לתת לך סיכוי

אבל האמת שדי נמאס לי,נמאס לי מהתסביך הזה שמלווה אותי עוד מעט כבר 4 שנים

ובואי נודה באמת,את אף פעם לא באמת היית משהו מיוחד,זו אני שהייתי עיוורת.

או שאולי זאת הכמיהה שלך ל"פופולאריות",גם אם זה עולה בבריאות שלך ופוגע באנשים האחרים שמסביבך.

פעם האמנתי במושג "חברות לנצח" ,אינפנטילי.פשוט אינפנטילי ומנותק.

עכשיו אני רוצה לסגור מעגל,לעבור מולך כשאנחנו "מתראות", לנופף לך לשלום ולהמשיך בענייני.

אני לא מצטערת על התקופה הזאת

היא הייתה נהדרת ,למרות הכל

אבל כנראה שאני ואת השתננו מכדי לגשר על הפערים שנוצרו.

תודה על כל הזמן הזה שהיית שם בשבילי

זמן שתם כבר מזמן

לפני שבכלל תיארתי לעצמי

וזה מה שהכי מכאיב לי

הייתי צריכה פינה קטנה ושקטה שאוכל לכתוב בה מה שארצה,אמנם יש לי בלוג כבר קרוב לשנה וחצי אבל הוא סגור על סיסמה ונדמה לי שהגיע הזמן לצאת קצת מהקונכייה,לפחות עד שארגיש שמיציתי.

אני מקווה שתהנו.ושאני.

ועדכאן.