בחיי שנמאס להיות שמנה.
אתה מרגיש שאתה כל הזמן צריך להתנצל ולהסביר למה אתה אוכל.
לכולם יש את הזכות לשפוט אותך.
אתה יכול לאכול פחות מכולם ועדיין תחוש בעיניים נשואות כלפייך שתוהות למה לאכול כשאתה נראה ככה?
זה לגיטימי להמליץ לך לעשות ספורט. אפילו כשאתה עושה ספורט קבוע, אבל לא מאמינים לך.
אתה חסר אונים.
חסר ביטחון.
המחשבות מכרסמות בך.
אתה מכרסם אוכל.
זהו.
סוף סיפור השמנה.
מהיום אני יורדת במשקל.
אני מציבה לעצמי יעד סביר בהחלט- 55 (בהתחשב בעובדה שאני 1.62 זה עדיין עודף משקל אבל נתחיל מפה)
היום אני שוקלת 70.
זה נורא, אני יודעת.
אבל אני מקווה שזה לא יהיה יותר.