"אתה עולה במקומו" אור אמרה לדאגי.
"אני?!" דאגי צווח והצביע על עצמו.
"הוא?!" טום הגיח ממקום לא נודע בפרצוף מעוות.
"אני אעלה" הארי הגיע גם הוא בסערה.
"לא, טומטומים, אני אעלה!" טום אמר וניפח את חזהו.
"כן, תודה לך, תעלה כבר" סתאב צצה מאחורי דאגי עם כוס קפה ענקית והשליכה עליו את הסדין שלבש מקודם. "שחכת את זה שם"
"רד ממני! רוק של באסיסט! איייייכ" היא אמרה וניגבה את הלחיים שלה אחרי שדאגי נישק אותה עשרים פעם בכל לחי כמסורת התימנית.
"אין זמן למסורות של תימנים!" אור דחפה את דאגי מסתאב והתקרבה אל טום. "אתה מוכן?"
"יותר מוכן מזה אין."
"אני בטוחה. תפסיק להתפשט. שים את החליפה של דני ותעלה לשם. תגיד שהילד המנומש תפס רגליים קרות."
"תסמכו עליי.." הוא אמר בשקט. "אני אציל את ישראל. גם אם זה יהיה הדבר האחרו.."
"שקט!" קראה סתאב. "תעלה לשם קיבינימט!"
-
"גבירותיי ורבותיי!" קרא מר לוי. "אני מבקש להתיישב במקומות, מיד יעלה דניאל אלן.." הוא הפסיק והאזין לאוזניה.
"אני מצטער.." הוא אמר לתוך המיקרופון. "במקום דניאל יעלה נציגו, תומאס מייקל פלטצ'ר."
טום עלה לבמה בגאווה. מהנהן ברשמיות לכל עבר.
-
דני פקח את עיניו והוציא את הראש מתוך האסלה. "אבוי על ראשי, מה קרה כאן?" הוא נעמד וניסה לפתוח את הדלת.
"תוציאו אותי מכאן! יש לי נאום לנאום למי שבא לשמוע אותי נואם את הנאום שאני נואם!" הוא דפק בחוזקה על הדלת.
"דאגי, תעשה את החלק שלך" אור ציוותה עליו ופרסה עליו את הסדין בשנית
"כן המפקדת" הוא הצדיע והרים את היד באוויר, מה שגרם לסדין לעוף. "וואו.. זה עף רחוק!" הארי אמר בהתפעלות.
סתאב עברה מאחורי דאגי והעיפה לו מכה בראש וכך גם להארי, והלכה להביא את הסדין.
"לך כבר, עוד יתחילו לנשור לו נמשים!" אור קראה אחרי ששמעה את דני מיילל ביסורים בשירותים.
-
"אין. אוויר. הנמשים. נעלמים. נאום. אנשים. חומוס. הצילו.." דני נמרח על דלת השירותים.
הדלת נפתחה בפתאומיות ודני השתטח על הרצפה.
"אההההההההה. רוח. אני. פאאאאטארררר" דאגי צעד במקום כמו פינגווין ונפנף בידיו בהגזמה
"דאגי?" דני קם מהרצפה וגירד בראשו
"אה.. לא, רוח! שניצל. אההההה" דני התעלם מדאגי בתחפושת והפנה את ראשו הצידה

כשראה את אור מזיזה את הרגליים והיידים בעקימות ועושה פרצופים מוזרים.
"קשוחה (במבטא ערסי), הכל בסדר?" דני אמר בהרמת גבה.
"זהזהזהזהזה רוח זהזהזהזה תברח כבר!" אור הפסיקה לטלטל את ידיה ורגליה בטענה שאין תקווה

אבל חזרה להתנהג במוזרות כשסתאב צעקה לה מהקצה השני של החדר שתמשיך.
"אבל זה דאגי... היי! מה טום עושה על הבמה? אני שומע אותו!" דני פתח בקיפוצים קטנים לעבר הבמה אבל הארי עצר אותו במבט מבועת.
"אתה מדמיין" הוא החזיק את ראשו של דני והניע אותו מצד לצד. "אתה שומע קולות! זאת הרוח! תברח כבר בנאדם!!!!!"

הוא צרח לתוך אוזנו ודני פתח את עינייו בבהלה
"אתה בטוח?" הוא אמר בחשדנות והרים את אצבעו למעלה לאחר שהארי הנהן במצמוצי עיניים.
"אור, אני אציל אותך!" הוא רץ לעברה באצבע מורמת באוויר וסחב אותה הפוכה על כתפו. "מה אתה עושה?! ז"א, תודה לך אביר חומוס נפלא שלי"

אור סימנה לסתאב תנועות מוזרות בידיים ותוך כמה שניות הם נעלמו.
"חשבתי שזה לא יגמר" סתאב אמרה בייאוש "בוא, צריך לעדכן את טום וללכת מכאן" היא משכה בהארי והם הלכו לעבר הבמה.
-
"זה עבד? הוא הלך?" דאגי קרא מעבר לסדין אחרי 5 דקות של שקט.
"יואו! הם הלכו? אני לא מאמין. אם הם הלכו לאכול אני כל כך הולך לזייף בהופעה, חצופים שכאלה!"

הוא יצא מהבניין בפנים זועפות בעודו מנסה לקפל את הסדין ושולח פרצופים מוזרים לאנשים שבהו בו ברחוב.
-
"פססט, פססססט!" הארי פספסט לטום כשהוא מציץ אל הבמה.
"לכן!" קרא טום למיקרופון במבטא בריטי כבד. "רק אני אוכל להביא את המדינה הזו לשקט ושלום. אני, שבא מאנגליה הקרה.."
"טום!" לחשה סתאב. "טימותי פלאז'ה תענה לי מיד!" היא הורתה באצבעה בסמכות.
"בחרו פלטצ'ר, בחרו נכון!" הוא קרא.
"בולוקס." מלמל הארי וחטף את טום מהבמה. מחיאות הכפיים התחזקו וכולם עמדו על רגליהם.
"לעזאזל מייט, מה אתה עושה?" שאל טום שנגרר במדרגות בחוסר אונים
"אני גורר אותך טומטם. הצלחנו להעיף את דני, אתה יכול להפסיק לשחק."
"אני לא משחק. הם באמת אוהבים אותי!" הוא הצביע לבמה.
"אני בטוחה..אני באמת בטוחה טום." אמרה סתאב ופתחה את הדלת האחורית.
"הם באמת אוהבים אותייייי!" הוא אמר בפאפיפייס. הארי הרים גבה וסתאב צמצמה את עינייה בחשד
"טוב, אם אני מוצאת בך משהו אז כנראה שגם הם. אז מה נסגר?"
"אני ראש ממשלת ישראל! יאי אני!" הוא הניף את ידיו לאוויר בשמחה ובטעות גם הניף אחד עם אוזניות ומיקרופון שבא מאחוריו.
"לא נורא עליו, הרי אני ראש הממשלה עכשיו! כן כן" הוא נפנף מול הארי וסתאב עם ידו מקופלת, כמו מלכת אנגליה.
"מה עם דני?" הארי שוב מצמץ בכבדות.
"תפסיק עם זה" סתאב סיננה והמשיכה "הוא הבין שזה לא נועד בשבילו. טום, אני המזכירה שלך מעכשיו. ברור? ברור. הארי, אתה הנער מים שלנו.

הייתי נותנת את זה לדאגי אבל הוא ישפוך הכל בדרך. ברור? ב-"
"ברור!" הוא אמר ונעמד דום.
"לא שאלתי אותך!!" סתאב צעקה עליו, "היא לא שאלה אותך!!! לא שמעת?" טום צעק על הארי וגחגך לעצמו בליווי נחירות, והארי הצטרף אליו.
"לא יאמן, אני עומדת פה עם שני שמנים שנפלו מהשמיים ואחד מהם הוא ראש ממשלת ישראל מהיום" סתאב מלמלה לעצמה.
"חכה שתטעם חומוס" היא אמרה בגאווה וחייכה בזדוניות.
"אני אומר, בואי נתקרב אל העם." אמר טום.
"טום, כאן זה לא חוקי, אם אתה מבין למה אני מתכוון.." אמר הארי.
"לא במובן הזה!" טום טפח בכף ידו על מצחו של הארי, מה שהשמיע קול חלול.
"הוא מתכוון שנלך לאכול חומוס עם העם החדש שלו, נער מים טיפש"
"איכפת לכם?" אור הציצה מבעד לדלת. "נעלתי את דני באוטו אבל אני לא יודעת כמה זמן הוא יחזיק מעמד".
היא הסתובבה והביטה בדני נמרח על חלון המכונית ומלקק אותו בעייפות. "רואים?" היא הצביעה.
"בתור ראש הממשלה החדש אני דורש שתקחו אותי לטעום מן המאכל המופלא." קרא טום כשהוא נגרר על ידי סתאב לאוטו.
"כן. מאכל פשוט מקסים." אמרה אור וצמצמה את עינייה.

-שעתיים לאחר מכן-
"איפה טום?" דאגי נכנס לשירותי המסעדה המזרחית, סותם את אפו במבט עקום
"בשירותים" סתאב נאנחה.
"אני אומר לך! כשאני יוצא מכאן אנחנו חוזרים לארץ העניבות" טום אמר במהלך גרעפס חומוסי.
"ארץ העניבות?" דאגי שאל בחוסר הבנה
"בריטניה. עניבות, בריטים.. נו.." סתאב ניסתה להסביר בחוסר הצלחה.
"אני לא יכול לשלוט על מדינה כשהסמל הלאומי שלה הוא מאכל בטעם הפוקים של דני!"
"אף אחד לא אמר שיש לזה טעם אחר." מלמלה אור.
"דני אמר." אמר הארי כשהוא מתאפק לא להקיא.
"הוא בהחלט נראה מאושר." סתאב הצביעה על דני שצלל בפח של חומוס גולמי.
"מה עכשיו?" שאל דאגי, מגרד בראשו הצהוב.
"בורחים מכאן." אמר טום כשקולו רועד.
"לאן אתם הולכים?" קפץ גוש החומוס, או בשמו המוכר 'דני ג'ונס' מתוך פח החומוס.
"הביתה." אמרה סתאב.
"טעים פה. לאן כולם הולכים?" הוא נראה עצוב.
"איזה מהאותיות לא הבנת במילה 'הביתה' מפגר?" שאלה אור.
"את ה-ג'." הוא השיב.
"אין ג' דני!" היא זרקה עליו קערת פיתות ונכנסה למכונית.
"ניגובים!!!" הוא צעק בהתרגשות.
"בוריס, בוריס ובוריס. קדימה." הארי סימן למאבטחים של טום שהכניסו מיד את דני, מצופה החומוס לבגאז'.
"לשדה התעופה." אמרה סתאב כשהיא מנגבת את מצחו המיוזע של טום.
"מה קרה לו לעזאזל?!" שאל דאגי.
"החומוס לא השפיע טוב." היא אמרה בדאגה.
"תסלקו אותו ממני!!!!" טום צווח בתנועות נשיות כשדני הטלטל בבגאז' והשפריץ חומוס על כל המושב האחורי.
"סתום! תתעשת, בנאדם!" דאגי החזיק לטום את הראש והזיז אותו קדימה ואחורה.
"אתה אמור להיות השפוי כאן! מה פתאום החלפנו תפקידים?" עכשיו דאגי כבר הסתכל על טום בצורה מטרידה ונראה כמו שימי תבורי בריטי לבן.
"אוקיי אני נרגע." נשם טום עמוק.
"תירגע למען השם! תירגע!" היא טלטל אותו חזק יותר.
"דאגלאס.." מלמל טום.
"אל תצעק עליי! תנשום ותירגע! אני לא יכול לשמור עליך בלי הפסקה! שלוט בזה טימותי!"
"דאגלס לי טריפל-X פלוץ פוינטר, תירגע. עכשיו!" סתאב ישבה ליד החלון והסתכלה על דאגי במבט חודר.
הוא שחרר את ידיו מהפנים של טום והתכווץ במקומו. טום הסתכל עליו המום ולאחר כמה רגעים

התחיל להתפקע בצחוק מלווה נחירות ופליטות חומוס נותרות מדי פעם.

הם נסעו אל עבר שדה התעופה וכך היה כל הנסיעה.
דני מרוח בחומוס, טום משלשל, דאגי מפוחד, הארי מצחין, סתאב ואור גאונות.
הסוף.