בלוג לפירסום סיפורים מידי פעם.. |
| 6/2009
בס"ד
תמיד אפשר לחלום "ואיתך.. אני כל העולם.. ואיתך.. אני בעצם כלום" שר לו בשקט משה. בעיני רוחו ראה את האורות, את הבמה ואת הקהל שישיר ביחד איתו את המילי. הוא ידע שיום יבוא, והוא יהיה זמר. הוא ידע שיבוא יום והשם שלו יהיה שגור בפי כל חובב מוזיקה, באשר הוא. הוא ידע שישמיעו את שיריו בכל תחנה אפשרית, יבקשו ממנו להופיע בכל מקום והוא יסכים. כי הוא רוצה שכל העם יוכל להנות משיריו. הוא יסכים להופיע גם אם יבקשו ממנו להופיע בבית חולים, או בבית מלון, אפילו בבית כלא, חשב לעצמו. לא היה לו מושג למה, אבל פתאום נזכר בשיעור אחד שהיה לפני עשר שנים לפחות. נזכר במבחן ההוא, במתמטיקה, שקיבל בו 0. נזכר את המורה מחלקת את המבחן ואומרת לו "לא מפתיע בכלל..." וכשניסה להגיד שלמד אמרה לו "ממך כלום לא ייצא ממילא. אתה רואה את הציון הזה? זה מה שאתה... אפס." ועיניו נתמלאו דמעות והוא יצא מהכיתה בעודו מסננן "שתלכי לעזאזל" מקווה מצד אחד שלא שמעה את הקללה, ומצד שני שכן. רצה שתיפגע כמוהו. הוא רצה להוכיח למורה הזו. שכן- יצא ממנו משהו. אולי עדיין לא יצא. אבל ייצא.. בטוח ייצא! הוא כבר דמיין את המורה עומדת בתור לקנות את הדיסק החדש שלו ומספרת לכל הסובבים "אני הייתי המורה שלו". וכשתגיע אליו, והוא באמצע לחתום על כל הדיסקים, הוא יגיד לה "לא ייצא ממני כלום אה..?" ויחתום לה "שלך, באהבה, האפס הגדול" לא היה לו ספק שהיא תחוויר מבושה ותמלט מהמקום. בשלב הזה כבר ידע שהוא יגשים את חלומו הגדול, את החלום שבטוח ייתגשם יום אחד. לא עוד הרבה זמן. "לכל אחד יש את האחת שלו שתבוא ותסגור מעגל" הוא שר במלוא גרונו "כמו בגד לבוש.. כמו אוויר לנשימה.." מסביבו התקהלו אנשים שמחאו לו כפיים בהתלהבות והצטרפו לשירתו. "אין עליך משה!" צעק לו אדם שטייל במרחק גדול ממנו. והוא חייך באושר, יודע שיום יבוא והוא יהיה זמר. שלמרות שכרגע נראה שאין לו עתיד- הוא יצליח, ובגדול! כי אדם שאוהב את מה שהוא עושה ומאמין בעצמו- תמיד מצליח להגשים את חלומותיו, כמו שאמר לו אביו בילדותו. הוא כמעט והרגיש שהוא כבר עכשיו זמר, גדול, מוערץ. לפתע נשמעה צעקה נשית שקטעה את מחשבותיו, והחזירה אותו למציאות: "אסיר מס' שבע עשרה! זמן הטיול שלך כבר הסתיים. אולי תפסיק כבר לחלום ותחזור לתא?!"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10910208
| |
| כינוי:
מיכל 671 מין: נקבה
|