תיהיה נשמתך צרורה בצרור החיים סבתא יקרה.
זה היה כזה פתאומי, לא חשבתי לרגע שזה מה שאני ארגיש עכשיו. כבר יותר משנה שהיית חולה עד מאד ואולי בגלל זה לא ייחסתי לזה חשיבות רבה,
כל פעם שאמרו לי שאת לא מרגישה טוב והמצב הולך ומחמיר הייתי קרירה וחשבתי לעצמי "נו מה חדש.." אבל כל הזמן הזה בתוך ליבי ידעתי שאת האישה הכי חזקה שפגשתי אי אפעם בחיי. האמנתי בלב שלם "שתשרדי" יותר מכולנו !
כבר הפסקת לזהות אותי לפני שנה, כל פעם "הדבקת" לי שם אחר- שנאתי את זה- רציתי שתזכרי מי אני !
אני נזכרתי בפעמיים האחרונות שראיתי אותך הייתי אגואיסטית בדיעבד- התאכזבתי שהסבתא שלי לא כבר לא יודעת מי אני- האשמתי אותך, אבל עכשיו אני מאשימה את עצמי ! למרות כל זאת לא הייתי צריכה להתנהג בקירורת והייתי צריכה לבקר אותך יותר, לא משנה מי חשבת שאני העיקר שזה יעשה לך טוב שאת יודעת שאנשים אוהבים אותך!
לקבל בשורה כזאת באמצע השינה- פתאום כל הרגשות שלי יצאו החוצה, התחלתי להרגיש באמת מזה עצב- אני שונאת להרגיש!! נותרתי עם חנק עמוק בגרון וכאב עמוק שאני רוצה שיעבור..
הסקתי גם מסקנה לגביי החיים, שהמוות הוא זה שיחזיק אותי בחיים- בסופו של דבר זה יגיע גם אליי ואני לא יצטרך לסבול.
סבתא שלייי אני אוהבת אותך מכל ליבי.
אני מקווה שאיכשהו את יושבת שם למעלה וראוה אותנו, אני מקווה שטוב לך כי אני יודעת כמה סבלת.
אנחנו ניהיה בסדר, אני רוצה שאת תהיי.
תסמני לי שאת בסדר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גרב;
