סיפורים מפי גרפומנית מתחילה
לפעמים עולים לי רעיונות מופרעים בראש.לפעמים אני כותבת אותם.לפעמים מישהו נכנס לפה ומוצא את הסיפורים האלה.
אבל לא הרבה. |
 כינוי:
בת: 29 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2009
כנראה שזה הסוף...
עוד יום בבית הספר.
אני כבר לא יכולה להסתכל לו בעיניים.
אני כבר לא יכולה להסתכל לה בעיניים.
אני כבר לא יכולה להסתכל לעצמי בעיניים.
לא יכולה לאכול.
לא יכולה לישון.
לא יכולה לחשוב.
אסור...
לא לנשום.
לא ליפול.
לא להיכשל.
לא להרגיש.
לא לחייך.
לא לבכות.
לא לחיות
כמה אפשר?למה לסבול ככה?
מה הטעם?
הוא עזב אותי.
היא נפגעה.
וזה באשמתי.
ואז, הנה הסכין היפנית.כמה מקרוב אני מכירה אותך.....את החברה היחידה שלי.....איך אני מרגישה את הדם זורם במורד היד.....חודרת עמוק יותר ויותר לתוך הגוף המגעיל שלי...כמה מטהרת את.........ואולי....יום אחד, גם יגמר הדם, ואני אפסיק לנשום, ליפול, להרגיש, לחייך, לבכות, לחיות.........
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ובנימה חיובית זאת, אני עדיין לא קיבלתי עיצוב XD
בעיקרון, פשוט כל כך כואב לי כשאני שומעת את הסיפורים האלה, אבל גם אם שלי לא אמיתי, בשביל הרבה אנשים הוא כן, מילה במילה, והם מקווים שזה יגמר.ולא תמיד תופסים אותם בדרך, לפעמים גם מאוחר מדי, לפעמים הם כבר מתו מבפנים ואין איך להציל אותם.....
אם אתם מכירים מישהו, שמתנהג בצורה כזאת או אחרת(ואני לא מתכוונת סתם אימואים, אני מתכוונת כאלה שמשדרים בבירור שהם מאבדים חשק לחיות.....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
