עד שאגיע אל המטרה שבחיי... |
| 4/2009
פרק 2 בסיפור :):):)
היי :)
היום אפרסם את הפרק השניי :):)
הרבה זמן עבר מאז הראשון, וחשבתי שכדאי לנסות שוב...
על החיים אין מה לספר...
ולפני הפרק השני, הודעה קצצרה:
אני פותחת בלוג סיפוריםם!!! את הקישור והשם אפרסם עוד שבוע :)
ושם אמשיך את הסיפורים שלי :)
ועכשיו, הפרק!
פרק ב'
-מאירועי הפרק הקודם:
התנשקנו. זה היה רגע חלומי. אני וביל, עומדים על מרפסת אל מול שקיעה מדהימה, וים שקט, מתנשקים בחום.
הנשיקה הראשונה שלי.
ואני עוד העזתי לעשות את הצעד הראשון.
התנתקנו.
הוא הביט אל תוך עיניי במבט מלא אהבה.
''שמך יהיה..."-
''שמך יהיה אנג'ל'' לחש לי ביל.
השמש נעלמה לתוך הים.
''כוכב נופל'' אמרתי... כאילו לעצמי.
''נביע משאלה?'' שאל אותי.
''שלי כבר התגשמה...''
''וגם שלי''
''אז בוא נביע משאלות חדשות''
''כן...''
'הלוואי שביל תמיד יאהב אותי...' זו הייתה המשאלה שלי.
'הלוואי שאנג'ל תיזכר בעבר שלה...' זו הייתה המשאלה שלו...
***
כבר היה מאוחר מאוד...
עברה שעה מאז שקיבלתי את שמי.
ביל כבר ישן את שנתו המתוקה, אך אני עוד עמדתי על המרפסת, והבטתי בכוכבים.
בשעה זו של הלילה הם נראו כה בוהקים... אך גם עצובים...
'האם אתם מחכים למישהו?' שאלתי... יותר נכון - חשבתי....
לא קיבלתי תשובה. ידעתי שאני רק מדמיינת...
פתאום הרגשתי שמישהו מלטף את שיערי.
הסתובבתי, אך לא היה שם אף אחד.
''מי אתה?'' שאלתי בפחד.
'אני מחכה לך...'' אמר קול מתוק.
''מי את???" שאלתי שוב, אך שום קול...
'למה היא מחכה לי?' חשבתי... 'כנראה אני עייפה, עדיף שאלך לישון'...
אך כנפיי השינה לא עטפו אותי אותו לילה...
שכבתי ליד ביל, ובהיתי בנקודה לא מוגדרת...
''את לא יושנת?'' שאל אותי...
''הערתי אותך?'' נדהמתי.
''לא... אני גם לא יכולתי לישון'' ענה לי...
''אם כך, אולי תספר למה?'' לא יכולתי לראות אותו בתוך החושך שעטף את חדרו, אך ידעתי שהסכים לספר.
''כל הלילה שמעתי מישהי אומרת לי שהיא עוד מחכה...לא יכולתי להרדם, אז שכבתי עם עיניים עצומות..." אמר לי...
"גם אני שמעתי מישהי אומרת לי שהיא מחכה לי... עוד לפני שנשכבתי, ואחרי... שכבתי ובהיתי בנקודה לא מוגדרת, מלאה במחשבות.."
העליתי בראשי את קולה של הנערה שוב ושוב... ''אני מחכה לך...'' היא אמרה לי...
לפתע, עלתה בי המחשבה שאני מכירה את הקול הזה...
ניסיתי לשיר...
'' This used to be our secret
Now I'm hiding here alone
Can't help but read our names on the wall...''
זה היה הקול שלי... הקול של אותה הנערה, שאמרה לי שהיא מחכה לי.. זה היה הקול שלי!
''את שרה מאוד יפה..'' אמר לי ביל בקול חולמני-משהו.
''תודה...'' הסמקתי... לא האמנתי שאוכל לשיר עוד פעם...
המשכתי לשיר... זה היה השיר שהכי אהבתי לבצע... תמיד שרתי אותו... במיוחד בחושך, כשאני מדמיינת את עצמי יחד עם... עם... ביל...
לנגד עיניי הופיעה לה נערה.
היא הייתה לבושה בשמלה קצרצרה בצבע לבן, נעליי עקב לבנות ועל שיערה הפזור התנוסס לו ורד מקסים עם שני סרטים שמתעופפים ברוח.
היא חייכה, חיוך תמים, מהלב.
''מי את?'' לחשתי את השאלה לילדה.
''ומי את?'' שאלה אותי וצחקקה.
''אני... אנג'ל.. לפחות עד שאזכור את שמי'' עניתי לה.
''ואני - גלינה!'' ענתה לי.
היא נעלמה, אך קול תשובתה עוד הדהד בראשי... ''ואני - גלינה!''
השם הזה... השם הזה מוכר לי... אבל... מאיפה?
''ביל?'' לחשתי לו. הוא ישן...
נשקתי לו על שפתיו.
קמתי מהמיטה, והלכתי אל המרפסת.
רוח קרירה נשבה על פניי, ובידרה את שיערי...
''למה איני יכולה לזכור את שמי?'' שלחתי את השאלה לאוויר.
''לא... לא רק את שמי... את עברי'' השלמתי.
שום תשובה לא באה...
הרוח פסקה לנשוב, והותירה אותי אפופה באופל הלילה.
הרמתי את עיניי לשמיים שמעליי.
הכוכבים עוד זהרו באורם העצוב... ככתמים בהירים על רקע שמיים שחורים.
התיישבתי עם גבי אל המעקה בחוסר אונים.
עצמתי את עיניי.
שוב החלה רוח קלילה לנשוב..
היא העיפה את שיערי קלות.
התמסרתי להרגשה הזו... של רוח קלילה המלטפת את שיערי... לאפלה הסובבת אותי...
פתאום, שמעתי צעקה של מישהו: ''היזהרי!!!''... אך לא ידעתי למה הוא התכוון, עד שהרגשתי זאת בכל גופי...
אני מקווה שאהבתם את הפרק.
אני יודעת שהוא קצר, אבל אם הייתי ממשיכה, המתח היה נהרס...
פרק הבא יעלה בשבוע הבא, בבלוג הסיפורים החדש שלי, שאפרסם גם אותו, בשבוע הבא D:
אז עד הפעם הבאה, Mitsuki-chan
| |
|  כינוי:
††Mitsuki-chan†† בת: 28 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
