אין לי מילים יותר מידי

אני מעדיפה לשקוע בתרדמת עד סוף החיים

לא רוצה לשמוע יותר" מה יכולתי לעשות"

מתאים לי לא לראות אותך יותר בזמן הקרוב.

את שניכם.

החברה הכי טובה ואחי ביחד.

האנשים, שאני הכי סומכת עליהם בעולם.

שכן, בלעדיהם החיים שלי נתקעים.

החליטו שמתאים להם להיות ביחד שלושה ימים כבר

החליטו שמתאים להם להסתיר את זה עד שאני אשמע את זה מהם-כי זה דורש אומץ לספר לא?

אבל לא ראו באותו הזמן שכבר העיניים שלי קלטו הכול

שאני באה ושואלת אותך, אם יש לך משהו לספר לי..את אמורה לקחת אותי לשיחה

להתחיל לספר הכול ולא לברוח.

שאני מתקשרת לחברה טובה אחרת, היא שואלת "נו, איך את מרגישה עם זה?"

ומנסה להסביר לי שהכול בסדר. בזמן שהיא ידעה על זה כבר.

שיצאנו ביום שישי ביחד לשתות כל החברות שלי והחברים שלו דיברתי על כמה שהיא לא באה בשבילי כבר, וזה שהיא יושבת ליד אחי מציק לי

ישבתי על החבר הכי טוב של אחי בכוונה.

עשיתי הכול, אבל הכול שזה יפסק

אבל לא, כנראה שאני לא מספיק חשובה פה

שאני לא מזיזה לאפחד את הקצה של המחשבה

יצאתי אתמול, השתחררתי, ונתתי להם זמן להיות ביחד

בתמורה קיבלתי שאני הולכת לישון בעצבים, כי היא ישנה איתו בלילה

ובוקר מלא בעצבים כי היא עוזרת לו לארגן את התיק לצבא.

ועד שהיא לא הלכה היא חיפשה לדבר.

אני לא יכולה לדבר איתה

כואב לי להסתכל לה בעיניים אפילו

היא כלכך איכזבה אותי, שאני מסתכלת עליה בזלזול.

נכון שככה הם החיים, ושיום יבוא ואני אקבל את זה

אבל זאת לא סיבה שחברות אחרות יעשו מזה בדיחה

זאת לא סיבה שאני אחתוך את הקשר עם החברות הכי טובות שלי עד שאני ארגע

אבל ככה זה.

זאת המציאות