המילים לא יכולות לתאר את מה שאני עוברת ביום יום.
לא יכולות להגיד כלום על מה שאני עוברת.
אני יכולה בעצמי להגיד שטוב לי.
תמיד אני אחפש מה לא טוב, ואז אני נזכרת בעצם שטוב לי.
נזכרת שיש לי למי לפנות, עם מי לדבר..
עם מי לחגוג את ט"ו באב
על מי להניח את הראש כשאני עייפה אחרי יציאה ארוכה.
אסור לי לפתח יותר מידי ציפיות בנתיים, זה ברור.
הכול קורה בזמנו, לאט לאט.
היא קנתה לי אתמול דובי חמוד ושוקולד
לחג האהבה.
העפנו את כל מי שהיה סבבינו, הינו בסוף היום רק אני ואת.
את יפה כשאת עוצמת עיניים
כשאת מחייכת
את פשוט יפה
אה, כן.
אני טיפשה ששוכחת להיות רומנטית ביום שכזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
