כבר שבוע שלם ויומיים שאנחנו לא מדברות

והכול כי את לא מסוגלת לקבל אותי, כי את טוענת שהרסתי לך את החיים.

כלכך מפריע לך שאני אוהבת בנות.

מפריע לך שאני לא כמו כולם.

עוד שבוע את חוזרת לארץ והכול הולך להתפוצץ ממש חזק.

אני לא יודעת מה יהיה, אני לא יודעת למה לצפות.

את אמא שלי, את הדבר שהכי חשוב לי במקרים מסויימים ולהפך.

כמה כבר קשה להבליג/להמשיך/להבין?

שבע חודשים שאת מדברת איתי באותה צורה

שבע חודשים שאני מצטערת על הרגע שיצאתי מולך.

ועם כל הבלאגן הזה אני מחפשת את התמיכה שלך

אני חולה ומתפרקת פה, ואת אפילו לא יודעת.

אני נכנסת למינוסים ואת לא יודעת.

אני לא יודעת כבר איך מתפקדים, ואת לא פה.

קשה לי.