את מרגישה את כל הגוף שלך מתרגש מרק לראות אותה, רוצה רק לגעת בה עוד שניה אחת.

כל הגוף צמרמורת ופרפרים כשאת חושבת עליה.

ובאמת?

את מחפשת לא לחשוב עליה, כי את יודעת שזה לא יקרה לעולם.

את רוצה לחפש קשר עם מישהי אחרת, אבל זה לא הולך.

הנשיקה של מישהי אחרת בולעת אותך, לא נותנת לך מקום בכלל להבין אם זה נכון..

את נפגשת עם עוד בחורה לדייט, אבל בכלל יודעת שזאת לא האחת שאת רוצה.

משחזרת את כל המגע של האחת,את הרגעים שהיו לכן ביחד.

כמה כבר את יכולה ליפול בתוך השקר של עצמך שיהיה לך את האומץ לנשק אותה בפעם הבאה שתראי אותה?

הראי תמיד מישהי אחרת תתפוס אותה.

את זאת שזרקת הכול לפח.

עכשיו הגיע הזמן שתאכלי את כל מה שבישלת.

את כל הכאב את צריכה להכיל עכשיו.

הרצון לחפש את המגע הנשי אצל גבר גדל, אבל זה לא יספק.

את נאלצת להפסיק כל נשיקה עם מישהו.

אני צריכה להשיג אותך.

אני רוצה להשיג אותך.

יש לי כמיהה אליך.

למגע שלך, לחיוך שלך, ליופי שלך.

אני רואה אותך רוקדת במסיבה, רואה אותך מתנשקת עם עוד אחת.

לא, זאת לא אני כבר מזמן, את עברת. עברנו ביחד אחת את השניה.

אבל משו בתוכי גורם לי לרצות אותך שוב.

חשבתי שעברתי את זה, אבל מסתבר שלא, את עדיין בראש שלי.

אני זוכרת איך התלהבתי שלא ידעתי אפילו איך את באמת נראת.

שנסעתי עד אלייך, כדי לראות אותך, ואם צריך אז לנשק אותך.

אני זוכרת את אותו פחד שעבר לי בגוף, את אותה התחושה הלא בטוחה.

האומץ הזה, שפעם ראשונה דרשתי אותו מעצמי, ולפי זכורני גם הפעם האחרונה.

הרצון לעשות הכול, רק בשביל לדעת שאני יכולה להיות איתך.

ועכשיו, אחרי כמעט חצי שנה שאני רק רואה אותך במסיבות.

רוקדת עם כולן, מנשקת בת אחת או אחרת.

רק עכשיו הקנאה ממשיכה להציף אותי.

הכאב.

המחשבות עלייך לא נותנות לי מנוח.

וכמה זה כבר יכול להיות נורמלי? זה לא.

"תני לי יד תני לי מקום. אצלך בעולם."

המחשבות כבר הורסות אותי, לא נותנות לי לנשום.

חונקות את כולי, את כל כולי.

אני רוצה לתת לעצמי מקום לנשום שוב

ואין.

אני לא יכולה.

הנשיקה של אתמול הגעילה אותי.

רציתי לחשוב שזה משו טוב, אבל, לא.

אני לא מתחברת אלייך.

אני מתחברת אלייה.

אני רוצה אותה.

כן, אותה.