damn girl.

I facking love you.

בכי או לא בכי.

את כנראה האחת היחידה שתגרום לי להתרגש גם אחרי חצי שנה.

Stay with me
I feel sad
When you run

אל תלכי לי.

כמה נואשת וכמה אני אוהבת?

כמה זה בכלל הגיוני?

יש הגיון באהבה?

אני לא כמו אמא

אני לא רוצה להיות כמוהה

אני עצמי.

כואבת ובוכה על כל רגע שהחלטתי שאני ככה.

כואב לי לדעת שאת הכאב הזה אני לוקחת ואשמור לעצמי.

איבדתי הכול.

את כולם.

את הראש אולי עדיין לא.

קטנה שלי, כמה שלא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך, אמרתי שכנראה הפעם נדפקתי באמת עד הסוף.

הרגשתי שוב מאוהבת, כמו אז, לפני שנה בדיוק, באקסית הראשונה.

הרגשתי שכל הראש שלי מתמלא במחשבות עלייך ובגעגוע למשו לא ידוע.

עד שהבנתי שזה לא יחזור לעצמו אף פעם.

אפילו אם אני אוהבת, אפילו אם אני רוצה אותך.

זה לא יעזור לי. לא יעזור לי כלום ואני צריכה להמשיך בחיים.

השבוע החלטתי שאני עושה את כל מה שפחדתי לעשות.

אבל לא את הכול עוד עשיתי, עוד לא קעקתי על עצמי את השאיפה לריקוד. 

עוד לא קעקעתי על עצמי את הקעקוע האחים.

עוד לא חוררתי נזם נוסף.

עוד לא עשיתי כמה דברים בשביל שאני ארגיש שלמה עם עצמי.

שאני יאהב את עצמי.

אבל מה שכן..

הכרתי מישהי חמודה.

עשיתי קעקוע.

עשיתי נזם.

יצאתי אין סוף פעמים עם כולם.

שתיתי במשך חמישה ימים ברציפות.

ישנתי כמו שצריך.

והבנתי שאני מתנהגת בדיוק כמו אמא שלי.

יום יבוא ואני יעיף את התכונה הזאת ממני.ואפחד לא ידע שזה היה קשור לאמא בכלל.

הבנתי עוד שבצבא איפה שאני נמצאת בחיים לא יקבלו את היותי אוהבת בנות. לסבית/ביסקסואלית.

אפעם לא חשבתי שככה זה יהיה, אבל מסתבר שכן, ככה זה.

עוד שבוע עבר, שבוע שלם שהחלטתי שאני לא אסתום לעצמי יותר את המחשבות.

אני אדבר, ולא רק עם חברות.

עם הדפים, שהפכו להיות היומן האישי שלי הנייד.

עם אותה ילדה יפה שעושה לי פרפרים בבטן.

אני פוחדת לפתוח הכול מחדש, פוחדת ליפול למקום שאני לא אדע מה לעשות בו.

את מדהימה, ואת יודעת את זה שאני רוצה אותך, ואפילו שזה לא יכול להיות, את יודעת.

כמה שרשמתי, וחשבתי ורציתי במהלך השבוע.

הכול היה סובב סביב אותה אהבה קטנה שלי. סביב הרצון לאהוב ללא גבולות.

ואולי, בעצם להגיד לכולם "היי, אני אוהבת בנות. אל תפחדו ממני, אני לא שונה ממכן."

הלוואי שיצא לי כבר המשפט הזה.

שאני אגיד שאני אוהבת נשים, שזה עם מדהים.

ולא, לא אוהבת אותן, אלא מישהי אחת ספיציפית.

שלא יפחדו ממני, שלא יגעלו ממני כמו שהן נגעלות מדיבור על לסביות.

אני לא רוצה שיגעלו ממני. זה הפחד הכי גדול של יציאה מול אנשים.

אני רוצה להגיע לסדיר שלי, לא לפחד מאף אחד.

להיות גאה.

לאהוב.

ולא לפחד.