אוכל לא מעניין פה, אלא האהבה.

כל פעם שאני מבינה שגברים זה לא מה שעושה אותי מאושרת, אני נכנסת למעיין בועה מסריחה.

שאני יודעת שאני אוהבת בנות אבל לא אמצא אחת.

סטוצים, זה לא מה שמענין בלאהוב אישה.

ואם אני מוצאת מישהי, אז היא לא מספיק טובה.

תמיד אני אחפש איפשהו את הפגם.

אני לא לעולם לא אהיה מאושרת עם מה שיש לי.

אחרי שהצהרתי לאמא שאני לסבית

שאני רואה את עצמי מתחנת עם אישה ולא עם גבר

אני מוצאת את עצמי בתוך קושי שהיא מציבה לי.

למה פשוט העולם המודרני לא מקבל אותי?

ברגע שאני חולמת

הכול עובר

אין עוד שום ספק

הבוקר מאיר לי

והכול טוב

אני לא מפחדת מכלום

רק אוהבת.

רק אוהבת להיות אני.

להרגיש שלמה עם עצמי.

מתי אני אפסיק עם המשחקים האלה עם עצמי

זה סתם לא בריא לי.

לא בריא לאפחד.

נמאס לי להרגיש רדופה אחרי משו שלא ברור.

שלא בטוח אני רוצה

עוד פוסט עד כמה שאישה זה דבר מדהים.

עוד פעם דחיתי גבר.

עוד פעם מסתובב לי הראש מלחשוב על אישה.

יום יבוא והכול יהיה מובן