האם באמת אנחנו צריכים לחפש את הנפש התאומה או החצי השני שמשלים אותנו, הלב הפועם , החוזק האדיר
שבשניים, אולי את הדבקות במטרה האחידה , את החלוקה ההדדית שמסווה אושר ?, או שמא
עדיף לברוח מהאש החודרת , המשאירה צלקות בכל מקום בגוף ,ולהתרחק מהקופסא שהאל
מעניק לה מעמד כה גבוה . מסתתרות שם נוסחאות שאף פעם לא הכרנו , בכל מאית שניה
מתגלה עוד אחת ועוד אחת .
הדבר מוביל לבלבול משמעותי שמבוסס על פחד וחוסר
אונים.
נשיקה קטנה מרחפת לה ברוח ונוחתת על שפתיים
מלאות תשוקה, חוצה את השער , נשארת שם כמה שניות, מהווה איום לצד השני, הרהור קל
בעיניים וחיוך שנשאר לנצח ,שרוע בלב.
-באותה עת לא ידעתי מה מביעות כל מילות החסד
התשוקתיות שהוא אמר לי .
ידעתי רק דבר אחד , שהעדינות המוחלטת שעוטפת
אותי לא מקרית .
אני מתמסרת למגע הענוג שיוצרת משיכה .
נצמדים עוד ועוד ועוד , ושוב.....הראש מרחף עולם
חדש נפתח לי ,בתוך ליבי מתחננת לעוד נשיקה עדינה תוך שרבוב משחק עם השפתיים.
אני זוכרת את היום הראשון במיטה כשהאוזן שלי
היתה לגמרי דהוקה בתוך חזהו.
דפיקות הלב שלו היו קולניות בתוך גופו המושלם
וקולו המרעיד המהדהד.
יכולתי להרגיש את זה.
ספרתי , היה לו 23 נקודות חן על הבטן,
עוקבת אחריהן עם קצות האצבעות.
דיברנו זמן ארוך , על החיים, על מוזיקה, אהבה,
האהבה שלנו , עליו, עלי , עלינו, הכל.
שמנו לב ששקעה השמש והחלטנו לחטוף זריז משהו
לאכול.
הסתערנו על המקרר תוך אכילה עם הידיים לבושים
בפיג'מה על הרצפה במטבח.
הוא החל לנגן על הגיטרה האקוסטית, סגר עיניו
ועשה את הפרצוף השטותי הזה.
אבל פתאום, הוא נעצר.
הוא הרים את מבטו, חיך אלי ורכן לעברי . צחקקתי.
הוא הוריד את הגיטרה כדי להתקרב אלי עוד יותר
שאלתי אותו למה פתאום הוא מתנהג בכזאת
סנטימנטליות.
הוא נישק אותי ואמר כי הוא אוהב אותי.
אהבתי אותו גם, מאוד ואמרתי לו אתזה.
הבטנו אחד בשני זמן ארוך ויכולתי להרגיש את
הדמעות שזולגות מעיניי.
"אף פעם לא ראית אותי בוכה נכון?"
שאלתי.
"לא. ואני מקווה שאף פעם לא אראה" הוא
ענה חזרה עם קול רציני.
אבל הוא כן.
המים המלוחים זלגו לאורך לחיי בזמן שהוא ,
מבולבל, מובך, מנסה לנגב אותם בעזרת אגודליו ושפתיו.
"למה את בוכה" הוא שאל, כמעט בוכה
בעצמו.
"כי אני אוהבת אותך" שנאתי כמה שזה נשמע נואש.
"אז למה את בוכה"
לא ידעתי איך לספר לו. לספר לו שהוא היה הבן
היחיד בעולם שיכל לגרום לי להרגיש שמחה ועצובה בו זמנית, לספר לו כמה אבודה אני
מרגישה כשהוא לא לצידי, כמה קנאית אני נהיית כשהוא איתי, עד כדי כך שיכולתי לפגוע
במישהו. לספר לו שאני מאוהבת בו כלכך והאהבה שאנחנו חולקים, אני כלכך שמחה להתעורר
ולראות אותו לצידי, אפילו שהוא נוחר לפעמים. לספר לו שכשאני שומעת את קולו הגוף
שלי מצטמרר
איך כשהוא מנשק אותי אני שוכחת לנשום לפעמים,
אני לא יודעת איך לספר לו שאני לא מבינה למה הוא
אוהב אותי. אז פשוט עניתי :
"כי אני אוהבת אותך"
משירה אליו מבט , מחכה שהלב שלי יירגע לשניה.
אף פעם לא ידעתי אם המבט הזה שלך היה רוצה שאני
אלך או אשאר.
הלב שלי בוער. אני מתקרבת שניה לפני שהכל נעלם
ומצמידה שפה שלי אל שלך. מרגישה את החום הרך שמתפשט גם בך. עכשיו זה כבר אבוד.
נכנעתי. מנשקת אותך בעדינות ואתה מנשק בחזרה.
אני מנסה לשנייה להביט בך, לתת ללב שלי לצבוט בנשיכה חמה ועדינה.
אני כבר אבודה . קמתי מהר. ואתה אחריי מצמיד
אותי לקיר הקרוב, מנשק לי את הצוואר, עולה בעדינות ומלקק ברכות את האוזן שלי בנקודה
הכי רגישה, מנסה להפעיל חום ורכות אינסופית כדי להרגיע אותי.
כל אותם הרגעים שחלמתי להרגיש אותך קרוב ולא
יכולתי.
הכל מתכווץ בתוכי, משם אתה לוקח אותי עם השפה,
שמובילה את הדרך לחדרך ,למיטה שלך.
אני רוצה לצרוח כמה התגעגעתי לתחושה. אבל אני לא
מפסיקה לנשק, להתענג.
אתה מוריד חולצה. הלב שלי מתנתק מהמקום, מחסיר
פעימה. אתה כלכך יפה . אתה יפה בדיוק עכשיו.
אני רוצה לראות . את כולך. אתה כל כך יפה כשאתה
רוצה ,לא רוצה שתלך אף פעם.
גל של חום עוטף אותי . אני מלאה בו.
אתה נשכב לצידי מסתכל עלי , יפה שלי , לצידי ,
נח . הגוף שלך כלכך יפה בעיניי, כלכך גברי.
-את נשכבת לצידי
. אני מסתכל עליך. אישה יפה שלי, לצידי, נחה. הגוף שלך כל כך יפה בעיניי, כל כך נשי. את כל כך אישה בעיניי. -
ואני רק רציתי שתשיר, לעמוד מול המראה בעיניים עצומות תקרב את שפתייך האדומות , שתשיר.
התריסים מוגפים והדלת נעולה, עטופים בסדין.
הלוואי שיכולתי לנשוך אחת אחת , את המילים המתוקות של השיר.
ודמעות אהבה בעיני .
בבקשה תשיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*C r a z i K i s s . com*