נממ אז יום אהבה הא...? טוב לא יודעת,יום אהבה השנה לא ממש מיוחד בשבילי,אין לי ממש מישהו כרגע ואני מעדיפה שלא יהיה לי.

היה לא חודש של יציאות שנגמר בדמעות וכנראה שעדיף ככה.

אבל בוא נגיד שחג האהבה זה לא בין החגים האהובים עלי,האקס עוד הספיק להשאיר סימנים אפורים.

ביום אהבה שעבר הוא פשוט גרם לי לבכות ואני כמו מטומטמת כתבתי לו ברכה יפה וקניתי שני דובים עם לבבות...

לא יודעת מה נסגר עם הגברים של היום,קצת רומנטיקה לא תהרוג אותם,היו לי כל כך הרבה חברים,אבל מעולם לא קיבלתי פרחים וזה עצוב,פשוט עצוב...הרי אני כל כך אוהבת פרחים והייתי רוצה לקבל פעם פרחים עם כוונה ומכל הלב.

הגעתי למסקנה קצת מדכאת אפשר להגיד,לכל דבר יש סוף ואם יש לו התחלה טובה ,הסוף קרוב כי אומרים שבסוף יהיה טוב.

היו לי כמה הצעות לפגישות ליום האהבה,אבל דחיתי הכל והחלטתי לשבת בבית ולשמוע מוזיקה...אני חושבת שזה מיותר להפגש עם אנשים,לפתח ציפיות ,להנות ואז כשיבוא הבוקר שוב הכל אותו דבר ובמקרה אחר גרוע יותר ו...בשביל מה אני צריכה את זה? אני יכולה פשוט לא להתחיל הכל ולהשאר עם לב שלם.

לא רציתי להיות עצובה ביום האהבה אז שלחתי לכולם חג אהבה שמח והעלתי כמה חיוכים,זה עשה לי טוב...

בכלל ,אני חושבת שאני צריכה להתנדב איפשהו ולתרום במשהו כי זה עושה לי טוב,זה גם בטוח ימלא הרבה חללים ריקים שיש לי עכשיו בלב.

לא מזמן הייתי לא מריבה גדולה עם ר' וסוג של הפסקנו לדבר כי נורא כעסו אחת על השני ובסוף כמו תמיד השלמנו.

הייתי אמורה ליסוע לדודה שלי לחדרה ובגלל שהוא כל כך קרוב(נסיעה של עשרים דקות) חשבתי שניפגש והכל והתחלתי לשכנע אותו ואז עצרתי הכל ושאלתי את עצמי למה אני צריכה לשכנע אותו? הוא לא רוצה את זה במידה שאני רוצה? הוא אמר לי שהוא רוצה ומאד,אבל יש משהו שמונע ממנו.

אז אני רוצה להבין,מצד אחד הוא מבקש ממני לסמוך עליו במאה אחוז,לא ב99.99 אלא במאה אחוז שלמים! אבל מצד שני,אפילו להפגש איתי הוא לא רוצה.

לפעמים אני פשוט לא מבינה למה אני ממשיכה לדבר איתו ,רק עצבים הוא מביא לי.

לדוגמה אתמול,אני יודעת שיש לו מלא אנשים במסנג'ר אז רציתי לכנס וסתם לחטט קצת,שאלתי חברה קרובה אם זה בסדר והיא אמרה שאם הבן אדם חשוב לי אני לא צריכה להתבייש לבקש את הסיסמה וככה עשיתי ,הוא נתן לי את הסיסמה ,אבל בכזה כובד לב...הוא לא היה שלם עם זה בכלל,התחיל להגיד"אבל אם,אבל אם " בסוף התעצבנתי ולא נכנסתי,לא רציתי להכנס והוא הרס לי את המצב רוח,גרם לי להתעצבן ואז ברור שכמו תמיד הוא אומר שאני עצבנית ומוציאה את העצבים עליו סתם ככה והוא בכלל לא אשם.

לא מזמן גם חזרתי לדבר עם גיא,הוא התנצל ואנחנו שוב מדברים.

השיחות איתו די חסרו לי כי דיברנו המון והוא תמך בי והיה לצדי תמיד.

אז אני שמחה שחזרנו לדבר ונראה מה יהיה...

שנה הבאה פנימיה ו...נראה מה יהיה.

יש לי הרבה חחשות כי אני צריכה את הספייס שלי ושם לא נראה לי שאני ממש אקבל,גם לי עקרונות ברזל וחוש צדק מוגזם ולפעמים אנשים לא מקבלים את זה.

אני בחורה קצת קשת אופי ולא לכולם קל להתסדר איתי,יש את אלה שאוהבים אותי ככה ולא רוצים שאשתנה ויש כאלה שפשוט מנסים להלחם איתי ואז מגלים כמה אני חזקה.

רק לאחרונה הבנתי את זה...

התחלתי לאהוב את עצמי,להעריך את עצמי,להבין כמה אני שונה וכמה זה טוב.

כי בת'כלס,אני לא יודעת איך בן אדם אחר היה עובר את מה שעברתי...אני יודעת במאה אחוז שיש אנשים שפשוט לא היו שורדים.

אני מכירה כל כך הרבה אנשי שמנת,כל כך מפונקים...סלט הם לא יודעים לעשות ובגלל שאמא כל כך דואגת להם,הם אפילו לא יודעים לקשור מגבת אחרי מקלחת,כי הם לא רגילים ללמוד או לחשוב,הם רגילים לבקש.

הדוגמה המושלמת חברה שלי ס',היא בחיים לא תתאמץ בשביל להבין איך לעשות משהו כי...הרי יותר פשוט לשאול ולבקש שיעשו לך והיא בחיים לא תחשוב,היא ישר תשאל שמישהו אחר יסביר וזה מראה על חינוך...אמא שלה עושה לה הכל,מכינה אוכל,מכבסת,מסדרת,הכל(!) פשוט ו-וואלה אמא שלי לא עושה שום דבר מזה ואני עושה את כל זה לבד

והייתה תקופה שכעסתי עליה כי ראיתי איך שאימהות אחרות כן עושות,אבל עכשיו אני שמחה שהיא לא עושה את זה...היא מעולם לא עשתה את זה ואני תמיד למדתי הכל לבד ורק בזכות ההכרות הקרובה עם החברה שלי התחלתי להעריך את עצמי.

הבנתי שבשביל לאהוב את עצמך,צריך להכיר היפך גמור ממך ואז...מגלים כל כך המון.

יש כל כך הרבה דברים בסיסיים שאנשים לא יודעים לעשות ואני למדתי לבד ובכלל,לא הרבה אנשים יודעים ללמוד לבד...אני יודעת שאני לא אבקש עזרה כל עוד אני אסתדר לבד וגם אם לא אסתדר לבד,אני תמיד אשתדל לעשות הכל בשביל לא לבקש כלום מאף אחד ויש אנשים שתמיד יבקשו וידרשו כאילו כל העולם חייב להם.

אני הבנתי שאני בן אדם רגוע,סבלי וסובלני...קשובה ואכפתית וחשבתי שכולם כאלה עד שהתעוררתי לסיוט וגיליתי שאין בכלל אנשים כאלה.

אני תמיד חיה בסרט שאני יכולה לשנות את העולם וכמו תמיד בסוף אני סובלת מזה,פשוט פגשתי בחיים אנשים עקשניים נורא שלא רצו להקשיב להערות ולמה הם לא בסדר.

היה לי מובן מאליו שאם אומרים לך במה אתה לא בסדר,אתה צריך להתשפר...אבל כנראה שבחיים לא תמיד הכל הולך "כמו שצריך".

אני בן אדם שמפחד משינויים לרעה...אם כולם מסביב הופכים לאחרים ולא לתמימים כמו פעם,אני מתחילה להלחץ ואז אני אומרת לבן אדם כל מה שאני מרגישה ואני לא יודעת למה,ככה התרגלתי.

קשה לי לראות בן אדם טוב שהופך לרע כי אני מבינה שכולם מסביב עושים את זה ורק אני לא מצליחה וזה די מכביד עלי,כי לפעמים גם אני רוצה להיות הרעה שממנה נפגעים.

ולסיכום...אמרו לי שאני לא מאמינה באהבה.

אני חושבת שאחרי כל הניצולים והכאבים שעברתי עם בני זוג,די הגיוני.

אבל אני כן מאמינה באהבה,באהבה שבין ילד להורה...למרות כל הדברים עם אמא שלי ,אני יודעת שהיא אוהבת אותי.

ולגבי אבא שלי? בכלל...אמא שלי תמיד סיפרה כמה הוא אהב אותי,אני זוכרת שהוא היה מוכן לעשות בשבילי הכל,כל דבר ותמיד הוא היה שם לצדי. לתמוך,להקשיב,לעזור.

פשוט כל דבר ועל זה אני מודה,למרות כל הרע שהיה,אני זוכרת אותו לטובה.

אני מאחלת לכל האוהבים להמשיך לאהוב ואם אהבה זה מה שעושה לכם טוב,אז שתאהבו לנצח והעיקר שתהיו מאושרים ולא עיוורים,כי שום סבל שבעולם לא שווה בתמורה לאהבה.

3> חג אהבה שמח לכולם 3>

שלכם...OLI